אוניברסלי אלוהים: מסר של שלום
I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.
Promoting peace and harmony from an Abrahamic perspective
מחפש שלום
מהו שלום?
ניתן להגדיר שלום כ"חופש מהפרעה; רוגע.' שלום פנימי הוא כאשר יש לנו שלווה בפנים, ושלווה חיצונית היא כאשר הסביבות החיצוניות שלנו נקיות מעימות וממלחמה.
שקט פנימי (או שקט נפשי) מתייחס למצב מכוון של רוגע פסיכולוגי או רוחני למרות הימצאותם הפוטנציאלית של גורמי לחץ. להיות "בשלום" נחשב בעיני רבים כבריא (הומאוסטזיס) וההיפך מלהיות לחוץ או חרד, ונחשב למצב בו המוח שלנו מתפקד ברמה אופטימלית עם תוצאה חיובית. שקט נפשי קשור אפוא בדרך כלל לאושר, אושר ושביעות רצון.
שלום הוא מושג של חברות חברתית והרמוניה בהעדר עוינות ואלימות. במובן החברתי, שלום משמש בדרך כלל למשמעות של חוסר קונפליקט (כגון מלחמה) וחופש מפחד מאלימות בין אנשים או קבוצות.
מושגים להרהורים:
מה צריך לבוא קודם- שלום עולמי או שלום פנימי? אנו מגלים שמצד אחד מישהו עשוי להישאר רגוע ובשלווה בתוך עצמו כשהסביבה שלו היא מלחמה וקונפליקט- מצד שני אנו עשויים לגלות שלמרות היותו בסביבה רגועה ושלווה נפש נאבקת למצוא מנוחה בתוכה.
מה ההבדל בין לב שליו, מוח שליו ונפש שלווה?
כיצד נוכל לקבל שלום חיצוני ללא חופש הביטוי? כיצד נוכל לקבל את חופש הביטוי בצורה שלווה ללא כבוד לגיוון וללא שלווה פנימית? אין ספק שבלי שתהיה שלווה בתוך עצמנו, האנושות לא תוכל לקחת אחריות על חופש הביטוי שלהם ולתת לקנאה ותאוות בצע ורדיפה אחר רווח פיזי להשתלט- מה שמוביל לדיבור והתנהגות שיגרמו לקונפליקט ולמלחמה?
מדוע שלום חשוב?
השלום הפנימי חשוב מכיוון שככל שאנו יותר שלווים עם עצמנו, כך אנו צפויים להיות יותר שלווים עם הסביבה שלנו ואחרים בתוכה. ככל שנהיה יותר שלווים עם אחרים, כך תהיה פחות מלחמה ועימות ברמה הקהילתית והעולמית ויגדל הסיכוי שנוכל לחיות באחדות, בהרמוניה. ואחדות תוך שמירה על כבוד לחיים ולגיוון בהצלחה.
כיצד שלום יכול לעזור לנו?
כאשר אנו מחפשים את השלום הפנימי, אנו מבקשים לאחד את עצמנו עם רוח השכינה, ומאפשרים לאור לזרוח דרכנו לאחרים- ונהיה כשירים יותר למטרה לפעול כמו כלי אהבה ואור.
תחושת השלום הפנימי היא ריפוי בפני עצמו. הוא מפשיט אותנו מדאגות וחרדות אשר מביאות לבריאות לקויה במובן הנפשי, הרגשי והפיזי. תחושת השלווה והרווחה הרוחנית שלנו יכולה לסייע בריפוי גופנו הפיזי, נפשנו, ולעזור לתת לנו חיים. ככל שאנו נמצאים בשלום בתוך עצמנו, כך גדל הסיכוי שנוכל לחיות בכל רגע ורגע כמיטב יכולתינו, להתייחס יותר לסובבים אותנו, להתקשר טוב יותר עם אלה של משפחותינו וחברינו ואחרים. בקהילות שלנו שצריכות ורוצות את תשומת ליבנו. בדרך זו יש סיכוי גבוה יותר לקיים מערכות יחסים מספקות עם יקירינו, ולעזור גם להם להרגיש שמקשיבים להם, אהובים ומוקירים- עוזרים לרפא אותם עם האנרגיות החיוביות שלנו. כאשר יקירינו מאושרים יותר, הדבר משתקף גם אלינו, והסביבה שלנו מתפתחת לסביבה שמחה ושלווה יותר כדי שנוכל לחיות בשלום ובהרמוניה.
עם תחושת השלווה באה השלווה, תחושת הביטחון והביטחון, החופש, ענווה, הכרת תודה, שביעות רצון, אושר, שמחה, תקווה, סבלנות, אהבה, סליחה וכל שאר הרגשות החיוביים שעוזרים להאיר אותנו מבפנים כדי שנוכל לחלוק את האור הזה עם אחרים. כאשר אנו משיגים תחושת שלווה פנימית, כאילו "נכנענו" את עצמנו למה שמעבר להבנתנו והצלחנו "לתת" קיבלנו את כל החרדות והפחדים שלנו שמחזיקים אותנו לכודים בעברנו ודאגות לגבי העתיד. על ידי כניעה לשלום, אנו יכולים ללמוד לוותר על הצורך "לשלוט", אך במקום זאת ללמוד כיצד לחיות בכל רגע באמצעות הברכות שיש לנו לשרת מטרה גדולה יותר.
כיצד יכול שלום לעזור לאחרים?
כמה מאיתנו מרגישים מאושרים יותר מסביב אלה שלווים, חייכנים, רגועים, שמחים, מלאי תקווה, סבלנים, צנועים, אסירי תודה ושמחים? האם איננו קולטים את האנרגיה שלהם? איך זה גורם לנו להרגיש כשזר מחייך אלינו, או אומר כמה מילות חסד בזמן הצורך שלנו? מצד שני- איך אנחנו מרגישים להיות בנוכחות מי שמדוכאים, חרדים, תמיד מתלוננים, מוציאים אנרגיה שלילית? לבני אדם, בדיוק כמו ליצורים אחרים ולטבע סביבנו יש יכולת באופן כללי לקלוט את הרטטים והאנרגיות סביבנו. לכן כאשר אנו נמצאים בשלום בתוך עצמנו, אנו מוציאים רעידות של שלום לסובבים אותנו, כולל בני אדם אחרים, יצורים וכל הטבע. האנרגיה החיובית שלנו הופכת להיות כמנורה או אור בחושך, האור מלמעלה ומפנים -עזרה להדריך את עצמנו ואת האחרים במסעותינו בחיים אל האלוהי.
כך שככל שכולנו לוקחים אחריות על עצמנו, נלחמים בקרבות שלנו בתוכנו, מחפשים אמת פנימית, שלום רוחני, כך נוכל ללמוד כיצד לחולל שינוי חיובי בעולם הפיזי בו אנו חיים.
עשיית שלום מההבנה שלי מהכתובים היא על איחוד, לא חלוקה. יוצרי שלום הופכים לאלה שאוהבים לעשות שלום בין אחרים, להחזיר את הרוע בטוב, לכבות אש במים. אך כיצד נוכל לעשות זאת בסביבות החיצוניות שלנו אם איננו יכולים לעשות זאת בתוכנו תחילה?
כיצד נשיג את השלום הפנימי?
אנו רואים שחלק ניכר מהמאבק והסבל והעוני בעולם הוא תוצאה ישירה או עקיפה של התנהגות האדם. מלחמה ועימותים הם לרוב תוצאה של מרדף אחר קנאה הדדית ותאוות בצע במרדף אחר עושר חומרי (פיננסי או רכוש) ושלטון/שליטה. אנשים מחלקים את עצמם לתוויות שונות של דת, כתות, קבוצות- כל אחד טוען שהם צודקים ואחרים טועים- לפעמים מתוך בורות, ובפעמים אחרות במרדף אחר תענוגות עולם. נקמה גורמת לחלוקה נוספת, מובילה לשימוש בנשק כדי לגרום לפחד בקרב הקבוצות השונות, מה שמוביל לאנשים להתייצב. הגנות ובניית חומות מסביב מה שגורם לחלוקה נוספת. אז בוודאי נוכל להסיק ש'קנאה 'ו'חמדנות' ו'יהירות 'ו'נקמניות' הם אויבי שלום? אז עכשיו בואו נשאל- מה ההפך מקנאה ותאוות בצע והתנשאות ונקמנות? האין זה 'הכרת תודה' ו'אהבה 'ו'ענווה' ו'מחילה '? אין ספק שככל שאנו אסירי תודה על הברכות שלנו, כך יהיה סיכוי נמוך יותר לרצות את מה שניתן לאחר? ובוודאי שככל שאנו אוהבים לאחרים את מה שהיינו אוהבים לעצמנו- כך גדל הסיכוי שנרצה 'לחלוק' את הברכות שלנו עם הסובבים אותנו ולא רק 'לקחת טייק טייק' לעצמנו? אין ספק שככל שאנו צנועים יותר כך הסיכוי להניח שאנו צודקים ואחרים טועים הוא נמוך יותר- ולכן אנו פתוחים יותר ללמידה מאחרים? אין ספק שככל שאנו יותר סלחניים ומחבלים מטעויות ותקלות של אחרים, כך אנו פתוחים יותר להפוך ל לקבל סליחה וחמלה בעצמנו?
אך כיצד נהיה אסירי תודה בלי לזכור את אלוהים- מקור האספקה שלנו?
וכיצד אנו אוהבים אחרים ורוצים לאחרים את מה שאנו רוצים לעצמנו מבלי לאהוב את אלוהים ולזכור אותו - ודאי שהוא מקור האהבה וההספקה - כך שרק באמצעות זכירתו ותכונותיו היפות אפשר באמת להשיג שלווה פנימית?
איך אפשר להפוך לצנוע יותר מבלי להבין שאנו בני האדם איננו מספיקים לעצמנו? צריך האסון פוגע בנו וחייבים לסבול מצרות ו צרות כדי להישאר צנוע?
כיצד נלמד כיצד לסלוח לאחרים ללא אמפתיה ואהבה?
הרבה מהחרדות והדאגות שבני האדם נאבקים איתן נובעות מכך שהמוח שלנו חי מניסיון העבר ומאפשר לרגשות השליליים של העבר להפחיד אותנו להיות נאמנים למטרת החיים שלנו. רגשות אשם, כעס, פגיעה, אובדן, כישלון, דימוי עצמי נמוך, עצב, בדידות וכו 'עקב חוויות העבר שלנו יכולות לפעמים לגרום לנו להרגיש' קורבן 'ולמנוע מאיתנו לקחת אחריות על חיינו בהווה. עם זאת, באמצעות השתקפות על ניסיון העבר שלנו אנו יכולים ללמוד 'ללמוד' מהחוויות השליליות שלנו כך שבמקום להפוך 'קורבן' של העבר- נרוויח 'חוכמה' כך שנוכל להשתמש בזה כדי לסייע ביצירת 'עכשיו' טוב יותר. 'ו'עתיד'. חלקנו עשויים להרגיש 'לא ראויים' למחילה על טעויות העבר שלנו- מה שיכול להרחיק אותנו מהרגשתנו הראויים לנוכחות האור האלוהי שבתוכנו. הבושה יכולה למנוע מאיתנו לקחת אחריות. לכן עבור אלה המאמינים באלוהים, חשוב לזכור שהוא הסולח ביותר, והוא מסוגל לסלוח על כל החטאים. כתבי הקודש מלמדים אותנו שכל מי שפונה לאלוהים, בתשובה כנה, אלוהים הוא הרחמן והסלחני ביותר- כל עוד אנו לוקחים אחריות ולא חוזרים על אותן טעויות שוב ושוב. למי שאינו מרגיש ראוי, כתבי הקודש אומרים לנו כי מעשים טובים מבטלים מעשים רעים, וכי באמצעות עיסוק במעשי חסד אוהבים, סלחנות לזולת, מעשי צדקה ועזרה אחד לשני- גם אנחנו יכולים להיטהר מבפנים- לעזור לנו להשיג תחושת שלווה פנימית.
יש משהו מדהים בל'התיר 'את החרדות שלנו- ולתת אותן לאלוהים בכניעה צנועה. חרדות מהעבר שלנו, או מהעתיד- שאנחנו לא יכולים לשלוט בהן. כניעה לבורא- מקור ההפרשה, נותן השלום, האלוהי, ונותן לו להדריך אותנו במסעות האישיים שלנו בחזרה אליו.
אלוהים הוא נותן השלום. בידיו המפתחות ל"שמיים ". אז למה לא לפנות אליו ולבקש ממנו סליחה, והכוונה?
כמה הנחיות למחפשי שלום:
קבע תפילה ומדיטציה קבועים- הקדש זמן להרהור ולהרהר ולזכור את אלוהים בפנים. ככל שנזכור את אלוהים בתוכנו בכל מה שאנו עושים ואומרים, כך נהיה שלווים יותר- אם לבנו רוצה הוא לחפש את ההנאה שלו ולדעת אותו- לפנות אליו בתשובה, הכרת תודה. ועם לב צנוע.
לעסוק במעשים של חסד אוהב- ככל שאנו מתעסקים במעשי חוסר אנוכיות, נותנים את מה שאנו אוהבים כדי לעזור לאחרים- ככל שאנו מאשרים במעשינו שאנו אוהבים את אלוהים בלבנו ובנפשנו ואוהבים לאחרים את מה שאנו אוהבים. בעצמנו. אלוהים מכניס שלום לליבם של אלה המגלים חסד ואהבה ליצוריו האחרים.
סמכו על אלוהים- ולעולם אל תאבדו את התקווה. ככל שאנו בוטחים יותר באלוהים בתקופות קשות ונסמכים עליו- כך מערכת היחסים הופכת להיות חזקה יותר בינינו לבין אלוהים. כמו כל מערכת יחסים- מה זה אם לא בנוי על אמון? על מנת לשמור על אמון אולם חשוב שנדבק לחלק שלנו בכל ברית שעשינו עם אלוהים- ולא נפנה מההנחיות לאחר שהוצגה לנו ולאחר שהידע הגיע אלינו. אלוהים מזכיר לנו בכתבי הקודש לתת אמון בו בכל עת, לא לפחד מאף אחד מלבדו ולציית לו- ברגע שהידע וההדרכה הגיעה אלינו. הוא מבטיח למאמינים שלעולם לא ייתן ליצירותיהם של אלה שעושים טוב ללכת לבזבז- וכי בתוכו מי שיסתמך צריך לסמוך. ככל שאנו בוטחים יותר באלוהים, כך אנו יכולים להרגיש בנוחות רוחנית בתוך עצמנו, אפילו בזמנים הנבחנים ביותר, אפילו דרך הכאב הפיזי של אובדן ואבל ושבירה שוב ושוב במובן הפיזי.
האמת- לבבות אמיתיים מסוגלים יותר להשיג שלום רוחני פנימי- מכיוון שהם נאמנים למטרתם- גם אם אינם מבינים היטב מה מטרתם. להיות נאמן לעצמנו, ולבוראנו בכל עת בכוונותינו, בדיבור ובהתנהגות שלנו- מאפשר לעצמינו הפיזי לבטא את 'האמת' (אלוהים) לאחרים סביבנו. כיצד נוכל באמת לחפש את האמת אם איננו האמת בעצמנו? כיצד נוכל לקבל את האמת אם איננו יכולים לבטא אותה? ככל שאנו מסוגלים לתת ו לקבל אמת, ככל שנוכל לתת ו לקבל שלום ואהבה ואור, וכל שאר התכונות היפות של אלוהים כדי לעזור ליצור עולם שליו יותר על פי הרצון האלוהי של בוראנו.
הכרת תודה- הן בדיבור והן בהתנהגות. ככל שאנו חולקים את ברכותינו עם אחרים, כך אנו מאשרים את הכרת התודה שלנו לאלוהים על ברכותינו וככל שאנו מאפשרים לעצמנו להפוך לכלי אורו ואהבתו ולשלום לסובבים אותנו.
ענווה- ככל שאנו פחות תלויים בשכל שלנו וככל שאנו מניחים את עצמנו כמספקים את עצמנו- כך גדל הסיכוי שנהיה צנועים ופתוחים לאמת ולאהבה ולשלום ואור, ולבנו רך יותר, וסביר יותר. ליבנו הופך ל לסבול בכוח ובסבלנות את הנהרות הזורמים מבפנים. ענווה מאפשרת לנו להרגיש קרובים יותר לאלוהים, וככל שלבנו צנוע יותר, כך אנו מסוגלים יותר 'להיכנע' ל'שלום 'ולרצון האלוהי שלו- כך סביר יותר שנקבל ברצון את כל מה שהוא נותן לנו, ולחיות בהתאם לרצונו ולא לרצוננו. ככל שאנו נכנעים לרצונו האלוהי, כך הסיכוי שנוכל להקדיש זמן לדאגה לגבי העתיד- כפי שאנו יודעים שכל מה שאנו יכולים לעשות הוא לנסות כמיטב יכולתנו על פי מיטב יכולותינו והבנתנו- ולהשאיר את השאר לאלוהים. - כי הוא הטוב ביותר מבין המתכננים- ובסופו של דבר זהו רצון שלו שאנו מבקשים למלא- לא שלנו.
ציות- אלוהים תודעה או פחד אלוהים- הוא לחיות באופן שבו אנו מצייתים לאלוהים על פי מיטב הבנתנו ויכולתנו- ברגע שמצוותיו נכתבות על ליבנו. לעקוב אחר הקול המעודן שבתוכו מעודד טוב ואוסר את הרע, ומעודד אותנו להתייחס זה לזה כיצד אנו עצמנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו- בכל מה שאנו אומרים ועושים כמיטב יכולתינו.
סליחה- ככל שאנו סולחים ומחוללים על טעויותיהם של אחרים, כך ליבנו נפתח יותר קבלת ומחילה לעצמנו מהאדם הסולח, הרחמן ביותר. ברגע שאנו מאמינים כי נסלח לנו על טעויות העבר שלנו- כך קל יותר לשחרר את העבר ואת רגשות האשמה והבושה שאופפים אותנו- מה שמונע מאיתנו לחיות בכל רגע ורגע. כך שככל שאנו סולחים יותר, כך נסלח לנו יותר, וכך אנו מסוגלים להרגיש בתוכנו 'שלום'.
כיצד נשיג שלום עולמי?
מהבנתי מהכתובים- אם אנו רוצים לבצע שינוי שליו חיובי בסביבותינו- עלינו קודם כל לשנות את מה שבתוכנו. כך השלום שאנו מזמינים אליו הוא 'אמיתי' וטהור. אם כוונותינו מטוהרות, אז הדבר ישתקף בצורה מהימנה באמצעות הדיבור וההתנהגות שלנו. ככל שנשקול יותר את תכונותיו היפות של אלוהים, וננסה לשלב אותם בחיינו בכל דבר שאנו אומרים ועושים, כך גדל הסיכוי שאחרים בקהילותינו ירגישו השראה לעשות זאת. בדרך זו נהיה כמו כלי אור שדרכם נהרות אהבה יכולים לזרום מלב אחד למשנהו. אנו מתאחדים במילים ובמעשים טובים, ושרים יחד את שיר האהבה והאחדות. מי החיים זורמים ממעיין שבתוכו, וממלאים את המערות הריקות והחללים סביבו. האור זורח כאילו מעץ מבורך לא ממזרח או ממערב, אור על אור, זורע זרעים של אור בחושך ואז צומחים לעצים פוריים המספקים פירות בתוך עמידות לסובבים אותו.
אך האם יכול להיות לנו שלום עולמי ללא צדק? במה יש לנקוט עמדה כנגד פעולות פיזיות של אחרים בחברותינו הגורמות למלחמה ולסכסוך ושחיתות ו דיכוי לאנשים שאנחנו אוהבים? בטח אם כולנו רק נשב לאחור והתבוננו ומאפשרים לעוול לקחת במקום, אז הרוע והשחיתות היו משתלטים על העולם?
היכולת לשלוט בכעס שלנו היא תכונה חשובה וחיובית מאוד במהלך עימותים. גמול הרוע בטוב מעודד בכתובים כשיטה להפוך אויבים לבני ברית, אך לא רבים מאיתנו הם בעלי יכולת כוח לעשות זאת. עין בעין מקובלת, אך עדיף סליחה והתעלמות ממעשים רעים. מתרחקים מ מודע- במקום להתייחס למילים של קשיחות עם מילים של קשיחות מעודדים, וגם מעודדים הגירה למטרת אלוהים אם אפשר לעשות זאת.
על פי כתבי הקודש חייב להיות הקמה של צדק חברתי על מנת שהקהילות שלנו יוכלו לחיות בשלום זו עם זו. כתבי הקודש מעודדים יצירת שלום ככל האפשר בקרב אלה שנלחמים ומתווכחים, ואף מעודדת הגירה במידת האפשר למי שמסוגל לעשות זאת על מנת להימנע מעימותים- אך עבור אלה שאינם יכולים- הוא מאפשר לחימה והתמודדות עם דיכוי עד המדכא מפסיק להילחם- ובשלב זה עלינו גם להתאפק ולעשות שלום.
ציטוטים בכתבי הקודש על שלום
אלוהים אינו משנה את מצבה של אומה, אלא אם כן הוא משנה את אשר בלבו. הקוראן 13:11
הו מאמינים! היכנס לשלום בלב שלם ואל תלך בעקבות השטן. אין ספק שהוא האויב המושבע שלך. הקוראן 2: 208
אבל העניו ירשו את הארץ ויהנו משקט ושגשוג. תהילים 37:11
לב בשלווה נותן חיים לגוף, אך קנאה מרקיבה את העצמות. משלי 14:30
"שלום עליכם על מה שסבלתם בסבלנות. ומעולה הוא הבית האחרון. ” הקוראן, 13:24
כמה טוב ונעים כשעם אלוהים חי יחד באחדות! תהילים 133: 1
אשרי משכירי השלום, כי הם ייקראו בני אלוהים. מתיו 5: 9
אתה תשמור בשלום מושלם על כל מי שבטוח בך, שכל מחשבותיו קבועות בך! ישעיהו כג: ג
אחזו בסליחה; לשלוט על מה שנכון; אבל התרחק מהבורים. הקוראן 7: 199
בשלום אשכב ואשן, כי אתה לבד, אדוני, גרם לי לשכון בביטחון. תהילים ד: ח
אבל הרגעתי והרגעתי את עצמי, אני כמו ילד שנגמל עם אמו; כמו ילד שנגמל אני מרוצה. תהילים 131: 2
שב למנוחתך, נשמתי, כי האדון עשה לך טוב. תהילים 116: 7
אקשיב למה שאלוהים ה 'אומר; הוא מבטיח שלום לאנשיו. תהילים 85: 8
הונאה נמצאת בלבם של מי שמתכנן את הרוע, אך למי שמקדם שלום יש שמחה. משלי 12:20
אלוהים מגדיל את הפרנסה של מי הוא ירצה, ומתאמץ (את זה למי הוא ירצה); והם שמחים בחיי העולם, ואילו חיי העולם אינם אלא נחמה קצרה בהשוואה לעולם הבא. הקוראן 13:26
וכשהוא הולך משם, הוא משתדל בכל הארץ לגרום לשחיתות בה ולהרוס יבולים ובעלי חיים. ואלוהים לא אוהב שחיתות. הקוראן, 2: 205
הוא אומר, "שקט ותדע שאני האלוהים! כל עם יכבד אותי. אכבד אותי בכל העולם. " תהילים 46:10
הוא אלוהים, חוץ ממנו אין אלוהים, המלך, הקדוש ברוך הוא, נותן הביטחון ... " הקוראן 59:23
המעשה הטוב והמעשה הרע אינם שווים. דחה את הרוע על ידי מה שטוב יותר, ואז העוין לך יהפוך להיות חבר מסור. אבל לאף אחד לא מקבלים את זה מלבד אלה הסבלנים ואף אחד לא מקבל את זה חוץ מאחד שיש לו הון גדול. הקוראן 41: 34-35
כן, נשמתי, מצאי מנוחה באלוהים; התקווה שלי מגיעה ממנו. באמת הוא הסלע והישועה שלי; הוא המבצר שלי, אני לא אתערער. ישועתי וכבודי תלויים באלוהים; הוא הסלע האדיר שלי, המפלט שלי. סמכו עליו תמיד, אנשים; שפוך אליו את ליבך, כי אלוהים הוא המפלט שלנו. תהילים 62: 5-8
כאשר יהוה נהנה בדרכו של כל אחד, הוא גורם לאויביהם לעשות שלום איתם. משלי טז: ז
הוא זה שגרם לשקט שלו לרדת אל לב המאמינים, להוסיף אמונה לאמונתם - כוחות השמים והארץ שייכים לאלוהים; הוא כולו יודע וכולו חכם. הקוראן 48: 4
יהוה נותן כוח לעמו; יהוה מברך את עמו בשלום. תהילים כט, יא
אם שני צדדים בין המאמינים יתחילו להילחם זה בזה, השיבו את השלום ביניהם. אם צד אחד מתמרד נגד השני, נלחם במורד עד שהוא נכנע לפקודת האל. כשהוא עושה זאת, השיב את השלום ביניהם עם צדק ושוויון; אלוהים אוהב את אלה ששומרים על צדק. הקוראן 49: 9
עשו כל מאמץ לחיות בשלום עם כולם ולהיות קדושים; ללא קדושה איש לא יראה את האדון. עברית 12:14
פנה מרע ועשה טוב; לחפש שלום ולרדוף אחריו. תהילים 34:14
שוחרי שלום שזורעים בשלום קוטפים קציר של צדק. ג'יימס 3:18
אלה הסבלנים, המבקשים את פני אדונם, ומקימים תפילה ומוציאים ממה שסיפקנו להם, בחשאי ובפומבי, ודוחים את הרוע בטוב, כי לאלה יהיה הסוף הטוב.
הקוראן 13:22
אל תגמול על הרוע ברע או עלבון בעלבון. נהפוך הוא, גמול הרוע בברכה, כי לכך קראו לך כדי שתירש ברכה. שכן, "מי שיאהב את החיים ויראה ימים טובים חייב לשמור על לשונו מפני הרע ועל שפתיו מפני דיבור מרמה. הם חייבים לפנות מרע ולעשות טוב; הם חייבים לחפש שלום ולרדוף אחריו. פיטר 3: 9-11
התייחסו לחסרי האשמה, התבוננו בזקופים; עתיד מחכה למי שמחפש שלום. תהילים 37:37
אקשיב לדברי אלוהים יהוה; הוא מבטיח שלום לעמו, למשרתיו הנאמנים - אך אל תתפשרו לשטות. תהילים 85: 8
שלום רב יש לאוהבי החוק שלך, ושום דבר לא יכול לגרום להם למעוד. תהילים 119: 165
אתה תשמור בשלום מושלם על אלה שמוחם יציב כי הם בוטחים בך. ישעיהו כג: ג
אכן! אלה שמאמינים ומי שהם יהודים ונוצרים, וסבים, מי שמאמין באלוהים והיום האחרון ותעשו מעשים טובים צדיקים יהיה שכרם עם אדונם, עליהם לא ירא, ולא יתאבלו. הקוראן 2:62
יהוה, אתה מבסס שלום עלינו; כל מה שהשגנו עשית בשבילנו. ישעיהו כג, יב
אף על פי שההרים יתערערו והגבעות יוסרו, אהבתי הבלתי פוסקת אליך לא תתערער ולא תוסר ברית השלום שלי ”, אומר יהוה, הרחם עליך. ישעיהו 54:10
אתה תצא בשמחה ותובא בשלום; ההרים והגבעות יתפרצו לשיר לפניך, וכל עצי השדה ימחאו כפיים. ישעיהו 55:12
הם אלה המבלים בצדקה בזמן הקלות והמצוקות ומרסנים את כעסם ומחבלים בעם, למען אלוהים אוהב את מי שטוב. הקוראן 3: 134
מה טוב, אחים ואחיות שלי, אם מישהו טוען שיש לו אמונה אבל אין לו מעשים? האם אמונה כזו יכולה להציל אותם? נניח שאח או אחות הם ללא בגדים ואוכל יומי. אם אחד מכם אומר להם: ”לכו בשלום; שמור על חום ומזין היטב ", אך אינו עושה דבר בנוגע לצרכיהם הפיזיים, מה זה מועיל? באותו אופן, האמונה כשלעצמה, אם היא לא מלווה בפעולה, היא מתה. אבל מישהו יגיד, "יש לך אמונה; יש לי מעשים. " הראה לי את אמונתך ללא מעשים, ואני אראה לך את אמונתי על ידי מעשי. אתה מאמין שיש אלוהים אחד. טוב! אפילו השדים מאמינים בכך - ורועדים. אדם טיפש, האם אתה רוצה הוכחה לכך שאמונה ללא מעשים היא חסרת תועלת? האם אברהם אבינו לא נחשב לצדיק על מה שעשה כשהציע לבנו יצחק על המזבח? אתה רואה שאמונתו ומעשיו פעלו יחד, ואמונתו הושלמה על ידי מה שעשה. והתגשם הכתוב שאומר, "אברהם האמין באלוהים, וזה נחשב לו כצדקה", והוא נקרא חבר אלוהים. אתה רואה שאדם נחשב לצדיק לפי מה שהוא עושה ולא רק על ידי האמונה. ג'מס 2: 14-24
"בוא אלי, כל מי שעייף ועמוס, ואני אתן לך מנוחה. קח עליך את העול שלי ולמד ממני, כי אני עדין וצנוע בלב, ותמצא מנוחה לנפשך. כי העול שלי קל והמשא שלי קל ". מתיו 11: 28-30
..וודאי, מעשים טובים מוחקים מעשים רעים. זוהי תזכורת למודעים. " הקוראן 11: 114
דף זה נמצא כעת בפיתוח. אם תרצה לתרום ולשתף אותנו במחשבותיך, בנקודות המבט והרעיונות שלך אנא שלח לנו מייל ואנו נקרא ונשקף את נקודת המבט שלך: שלום וברכה.