מה זה פחד?

​

פחד הוא רגש אנושי עוצמתי ופרימיטיבי טבעי המופעל על ידי איום של סכנה, כאב או נזק. לפעמים אפשר לפרש את 'יראת כבוד' או 'יראת כבוד' כ'פחד', אך לעיתים קרובות קשורים יותר לתחושת כבוד סוחפת עמוקה יחד עם תחושת הערצה ופליאה.

​

רגש הפחד מופעל לרוב על ידי נתיבים עצביים המחוברים לתהליכי חשיבה, מידע שנאגר במוחנו מהחוויות הרגשיות או החיצוניות הקודמות שלנו. יש פחד 'לומד' וגם פחד טבעי או 'אינסטינקטיבי' וחשוב להבין את ההבדל על מנת לעזור לנו להפריד בין הפחד שגורם לנו לנזק מהפחד שיכול לעזור לנו להצליח בחיים .  

​

למה פחד חשוב?

​

פחד יכול להיות שימושי מאוד כאשר אנו נחשפים למצב מסוכן אמיתי - מכיוון שהוא מפעיל את תגובת האדרנלין ותגובת 'הילחם או ברח' שיכולה להיות מגינה וחיוניה להישרדות. למשל להרגיש 'מפחד' להכנס לג'ונגל לבד בחושך עם טיגריסים רעבים שמסתובבים מסביב הוא רגש טבעי שיעזור להרחיק רבים מאיתנו מהג'ונגל לבד בלילה, אלא אם כן יש סיבה טובה/הכרחית מאוד תהיה שם. רגש ה'פחד' כאשר הוא מתמודד עם הנמר הזה יכול לעזור לעורר את תגובת הלחימה או הבריחה שיכולה לעזור לאדם להימלט מהסכנה לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל הבה נשאל את עצמנו- למה אנחנו מפחדים מהנמר? האם זה בגלל מה שלמדנו על הסכנות שבמפגש פנים אל פנים עם הנמר הפראי? או שזה פחד מולד טבעי שיש לנו בתוכנו מפני הנמר? תאר לעצמך להסתכל על הנמר דרך עיניו של תינוק שזה עתה נולד... האם נפחד?

​

בדיוק כמו שאדם עלול 'להתחבא' מהנמר בג'ונגל בגלל ה'פחד'- 'פחד' מעונשו של אלוהים לאחר שאדם 'חטא' מביא לעיתים קרובות לכך שהאדם מנסה 'להסתתר' מהבורא שלו ב- העולם הפיזי הזה על ידי 'התכסות' ב'עלי הגן'. העלים מגיעים בכל מיני תוויות, צבעים, צורות, זהויות, מחשבה, דיבור, רגשות, התנהגות שאנו תופסים לפעמים כחלק מהמציאות האמיתית שלנו כאשר במהותם הם רק כיסוי וביטוי פיזי זמני וחלק ממי שאנו. חושבים שאנחנו. עם זאת, הבגדים הזמניים הללו יכולים לעזור לנו לתפקד בעולם הפיזי הזמני הזה של אמת המעורבבת בשקר באמצעות קושי ומאבק, כך שנוכל להשתמש בחוכמה הנסתרת של העולם הפיזי הזה כדי לעזור להפוך שקר לאמת, אשליה למציאות, חושך לאור. - ולהתרומם לרמה רוחנית שמקרבת אותנו לבוראנו עוד יותר מאשר לפני הירידה הרוחנית שלנו - אם ננצל את זמננו כאן בתבונה. אז מה אם האדם בוחר לא לחטוא? מה אם האדם יחזור בתשובה, יסיר את בגדיו החיצוניים ויבחר לציית לכל פקודה שהוא או היא מאמין שהבורא נתן להם? האם ציות לדבר אלוהים יכול לשחרר אותנו מהפחד שלנו מעונש אלוהים? ולמה שנציית אם איננו חוששים מעונשו? האם הוא רוצה שנציית לו בגלל יראה ויראת כבוד ולא בגלל פחד מעונש? האם ניתן להפוך את הפחד הזה ליראה/יראת כבוד (תחילה באמצעות ציות אנוכי) ולאחר מכן להפוך לאהבה ללא תנאי לבורא שלנו, כך שנשרת אותו תוך כדי חיפוש תענוג שלו לבדו (באמצעות ציות חסר אנוכיות)?

​

​

יראת כבוד/יראת כבוד לבורא שלנו עוזרת לשמור על המוח והלב שלנו 'צנוע' ובכך מאפשרת לנו לקיים מערכת יחסים משמעותית ואינטימית יותר עם הבורא שלנו. עבור אלה שמונעים יותר מהאגו של עצמם אך עדיין 'מאמינים'- פחד מעונשו של אלוהים יכול להפחית את הסבירות שהפרט יחרוג מהגבולות שקבע בוראו, ובכך ימנע חטא, שחיתות ויגרום לפילוג בין אחים; ולמרות שהתנהגות זו שמובילה ל'לא גרימת נזק' עשויה להיות מונעת מרצון אנוכי של 'פחד מעונש', היא בכל זאת משרתת את המטרה לעזור לשמור על חברה מתפקדת שלווה יותר. למי שלא ירא/מכבד את אלוהים בגלל שהוא לא מאמין באלוהים/בורא/או מטרה עליונה, אזי צורה אחרת של פחד מעונש (בתי המשפט הקהילתיים לצדק) חיונית יכולה לעזור למנוע מאותו אדם לגרום נזק מיותר לאחרים או עיסוק בהתנהגות פלילית, ובכך עוזרים למנוע מהחברות שלנו לפעול בשלום.  

​

​

איך הפחד שלי יכול לעזור לי ולאחרים?

​

פחד בצורה של יראת שמים או יראת כבוד לבוראנו חשוב מאוד אם אנחנו רוצים להיות מסוגלים באמת 'לכבד' את הדרכים המגוונות של יצורים נבראים ולכן לחיות ב'שלום' אחד עם השני. יראת כבוד ויראת כבוד כלפי מישהו או משהו גורמות לסבירות גבוהה יותר שנתייחס לאדם או לדבר הזה בכבוד ולכן נהיה איתו מערכת יחסים משמעותית יותר ונותן להם 'מרחב' להיות, תוך התחשבות בקיומו וברגשותיו יותר. כשיש לנו 'יראת כבוד' או יראת שמים, סביר יותר שנתייחס ליצירתו המגוונת בכבוד ולהסתכל על כל דבר וכל מי שהוא בחר ליצור ולקיים - בהערצה ותמיהה - בחיפוש אחר ללמוד ולצמוח מבחינה רוחנית מכל דבר. אינטראקציה שיש לנו זה עם זה ובאמצעות כל רגע של חוויה שלנו בעולם הפיזי הזה.  

​

אם נהרהר ונעשה מדיטציה לגבי רגשות הפחד האישיים שלנו, ונשאל את עצמנו את השאלות הנכונות- נוכל ללמוד הרבה חוכמה מהפחדים שלנו; ממה אנחנו חוששים, למה אנחנו חוששים מזה, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בחוכמה הזו כדי להשתחרר מהפחדים שלנו ולהפוך את הרגש השלילי של פחד שמחזיק אותנו מלהתקרב ולהתקרב לבורא שלנו, וליראה חיובית בריאה- מלא יראת שמים ואהבה לבוראנו ולבריאתו כך שנוכל ללכת מבלי לפחד בדרכי השלום שלו - לראות אותו פנים אל פנים ולהיות צדיקים (ובכך להשיג את הפוטנציאל האמיתי שלנו כבני אדם),

​

כיצד הפחדים שלנו משפיעים על תחושת הרווחה שלנו?

​

פחד או 'פחד' כרגש פעיל נתפסים לרוב כתחושה 'לא נעימה'. האדרנלין בגופנו גורם לנו לתחושת חרדה, לעיתים חולה, ועלול לגרום לדפיקות לב, הזעה מוגברת, חומצת קיבה וצרבת, ירידה בתיאבון, חוסר יכולת להתרכז, חוסר יכולת לישון, מצב רוח ירוד ותחושת אבדון מתקרבת. למרות שזה יכול לעזור להגן עלינו מפני פגיעה מסכנה או איום פיזית או פסיכולוגית באמצעות מנגנון 'הילחם או ברח' - כאשר זה קורה כל כך הרבה שזה משפיע על התפקוד היומיומי הרגיל שלנו ועל היכולת שלנו להיות 'חופשיים' לבטא את עצמנו ולהיות נאמנים לתחושת התכלית הגבוהה שלנו- זה יכול להיות מאוד מתיש ולגרום לנו להרגיש 'לכודים' ו'משועבדים' או 'כלואים' בתחושת זהות מזויפת. ה'פחד מרגש הפחד' עצמו יכול להוביל לכך שאנו בוחרים מתי אנו יכולים להישאר ב'אזורי הנוחות' שלנו בדיבור המחשבתי ובפעולה שלנו, להוביל להימנעות מלקיחת 'סיכון' כלשהו בחיים שאנו תופסים או מצפים שעלול להוביל לרגש של פחד, ובכך להפחית את הסיכויים שלנו לקחת חלק באופן פעיל ב'השתקפות העצמית, המדיטציה והקשב העמוק' החיוניים הנדרשים כדי לחזק את מערכות היחסים שלנו עם הבורא שלנו ואחד עם השני. לפחד מלקיחת סיכונים יכול להיות השפעה שלילית על היכולת שלנו למצות את הפוטנציאל האמיתי שלנו הן בחיי הבית והן בחיי העבודה ויכול להוביל אותנו לירידה רוחנית שלילית וספירלה מטה של דיכאון וחרדה שמזינה עוד יותר את האגו, העצלנות, החמדנות שלנו, כעס, גרגרנות, קנאה ותאוות.  

​

פחד מעונש יכול גם לגרום לאדם להרגיש 'כלוא' ו'כלוא' ולהפוך לרגש שלילי מאוד אם אדם חי בחברה שבה מנהיגים משתמשים בפחד כדי לשלוט בחופש הביטוי של בן אדם שרוצה להיות חופשי להביע את עצמו איך שהוא או היא יבחרו. אולם כאשר ישנם גבולות בריאים שבתוכם חברי חברה מרגישים חופשיים להתבטא מבלי לגרום נזק לחופש הביטוי (ולפולחן) של אחרים באותה חברה- הפחד מענישה מחריגה ממערכת גבולות בריאים וחשובים אלו. יכול למעשה לעזור לנו באופן כללי להיות עוד יותר חופשיים להיות מסוגלים לבטא את עצמנו ללא איום של סכנה או פגיעה מעצמנו לזולת ואחרים לעצמנו. זו תכליתם של 'בתי משפט' שמנקודת מבט אברהמית צריכים להיות מוקמים בחברות שלנו ומושתתים על המצוות האוניברסליות של צדק, כבוד ושלום לכל האנושות והבריאה. כאשר זכויות אדם אוניברסליות מכובדות ללא אפליה של בני אדם על בסיס גזע, צבע, אתני וכאשר נקבעות בהתאם לחוק עליון (תורה) - הדבר עוזר לשחרר בני אדם מחיים בפחד תחת שלטון של הנהגות לא צודקות שיש להן ו עדיין שולטים בכמה חברות בעולם.  

​

תחושת ה'יראת כבוד' ו'יראת כבוד' היא רגש בריא מאוד שיש לו השפעה חיובית ישירה על תחושת הרווחה הרוחנית שלנו ולכן הפיזית, הרגשית והנפשית. כאשר אנו בוחרים להסתכל על העולם ועל כל אינטראקציה שיש לנו אנו אחרים ב'יראת כבוד' ו'פלא' - אנו הופכים יותר מסוגלים לרצות 'להרהר' 'לשקף' 'ללמוד' ו'לצמוח' מבחינה רוחנית, ואנו אז פחות סיכוי לבחור 'ללעוג' לאחרים ולדרכים שלהם. יראה, פליאה ויראת כבוד מונעים על ידי ה'ענווה' שלנו ומזינים עוד יותר את ה'ענווה' שלנו שמקרבת אותנו לבורא שלנו בעוד ש'לגלג' על אחרים ניזון מ'התנשאות' שלנו שמובילה אותנו להיות פחות מסוגלים לתפוס את נוכחות הבורא שלנו או להאמין בו. במטרה גבוהה יותר לחיים. יראה, פליאה ויראת כבוד יכולים להוביל אותנו לנתיבים של השגת חוכמה רוחנית אפילו מהמקומות האפלים ביותר ומהחוויות השליליות ביותר, ויכולים לעזור לנו לראות את ה'טוב' באחרים, לסלוח ולפרגן בקלות רבה יותר על פגמים של אחרים, ויכולים יותר. לראות את 'אור' ה' ופניו בכל מה שסביבנו, ולאיזה כיוון נפנה.

​

איך הפחד שלי גורם לי נזק?

​

כאשר אנו מאפשרים לפחד מכל דבר אחר מלבד אלוהים (או להיות נפרד מהנתיב אל האמת העליונה) לשלוט במחשבותינו בדיבור ובפעולה- אנו הופכים לעבדים נכונים לפחדים שלנו שאין להם שום ערך לסגידה לצד הבורא שלנו. הפחדים שלנו שולטים בחיינו ומונעים מאיתנו לעזוב את אזורי הנוחות שלנו ולעשות את הצעדים בכיוון הנכון (לכיוון אמת גבוהה יותר) שיכולים לעזור לנו להפוך את הרוע לטוב, שלילי לחיובי, חושך לאור, שקר לאמת, והזיה לתוך המציאות. כאשר אנו מוצאים את האומץ ללכת אל העמקים העמוקים, האפלים יותר, של צל המוות של הקיום הפיזי הזה תוך שמירה על זיכרון האל שלנו בתוכנו ומסביבנו, ותוך כדי ציות לפקודותיו באמצעות דברו (או האמת) אז אנו מביאים את האור שלו שהוא אחד איתנו, אל המקומות האפלים ביותר בחיפוש אחר ניצוצות חבויים של חוכמה ועוזרים לאחרים ולעצמנו למצוא את דרכם החוצה ממעמקי אש הגיהינום.  

​

פחד יכול לבוא בצורות, צורות וגדלים שונים. 'ספק' בפוטנציאל האמיתי שלנו הוא סוג של פחד הניזון מחוסר אמונה ואמון בבורא שלנו ולעתים קרובות מעיב על השיפוט שלנו לגבי אמת לעומת שקר. זה נובע לעתים קרובות מחטאינו הקודמים ומאי ציות מרצון לבורא שלנו ודחייה של 'אמת' עליונה (באמצעות אי ציות) ברגע שכבר קלטנו את האמת שלה. ספק בתכונות היפות ביותר של בוראנו מוביל לספק עצמי והערכה עצמית נמוכה אם אנו מרגישים 'מנותקים' ישירות מנוכחותו ואם אנו מסרבים לקבל שהוא ממלא תפקיד פעיל בכל נשמת חיינו או שהאנושות הייתה  נוצר בצלמו. הערכה עצמית נמוכה וספק בפוטנציאל שלנו יכולים להגביל את היכולות שלנו להצליח בכל תחומי החיים, כולל מערכות היחסים שלנו, מסלולי הקריירה שלנו, וברדיפה שלנו אחר דרכים של צדק ושלום. כאשר אנו נשלטים על ידי ה'ספקות' וה'פחדים' שלנו שמניעים אותנו לחוסר ציות וחטא, אנו נוטים יותר לכסות את מערומינו בבגדים בניסיון 'להסתתר' מבוראנו - בדיוק כמו אדם וחוה בגן. אחרי שהם לא צייתו לאלוהים. זה גורם לנו להרגיש פחות מסוגלים להרגיש מחוברים אינטימיים למקור שלנו, ופחות מסוגלים 'לראות' אותו או 'לחוש' את נוכחותו - אלא אם כן נחזור בתשובה ונשבעים וננסה כמיטב יכולתנו לתקן את דרכינו - ולחזור לנתיב הציות. ולהתמסר לרצונו.

​

כאשר אנו בוחרים להסתמך על כל דבר אחר מלבד הבורא שלנו, או לשייך כל דבר לידו בפולחן - עם זה באים 'פחדי שווא' כמו מציאות הזויה המקיפה ועוטפת את לבנו, מוחנו וחוזקנו, ומונעת מאיתנו להרגיש מנותקים מהמציאות שלנו. זהות, מציאות ומונעת מאיתנו להפוך ליצורים שאנו מסוגלים להפוך (צדיקים יותר ואחד עם המקור שלנו). הנכונות שלנו לעבוד אלילים או (סגידה עצמית לאגו), וסירובנו הנכונים להיכנע לרצונו העליון של בוראנו מזמינים אותנו לנתיבים של רוע/חטא שבהם אנו מבקשים לספק את הרצונות האנוכיים שלנו (אגו, חמדנות, תאווה). , קנאה, גרגרנות, כעס.. וכו') לפי ההבנה שלנו; הוא לוכד אותנו וכלוא אותנו בחושך שלנו (היעדר אור רוחני) ומקיף אותנו בעשן של פחדים, ספקות, חרדה ודיכאון בזמן שאנו רודפים אחרי אשליות ותעתועים במקום לקבל להתמודד עם המציאות האמיתית ולקחת אחריות על חיינו. אנו מאבדים שליטה על היכולת שלנו לשלוט במחשבות, ברגשות, בדיבור ובהתנהגות שלנו ונהיה כמו חיות (במקום בני אדם) שרק עוקבים אחר האינסטינקטים החייתיים שלהם. אובדן שליטה זה של צדקתנו על הטבע האנוכי שלנו יכול להוביל לתחושות נוספות של חרדה, אשמה, דיכאון, הערכה עצמית נמוכה, חוסר אמונה ואמונה מופחתת במטרת חיים גבוהה יותר - בעוד שלמעשה הרגשות השליליים הללו הם במציאות. רק המהות האמיתית שלנו 'מחזירה לנו' ומנסה להגיד לנו ש'משהו לא בסדר' וקוראת לנו לקחת יותר אחריות על חיינו, לחזור לבורא שלנו ולגלות את המטרה הגבוהה שלנו דרך כניעה לרצונו ולא לרצונו.  

​

איך הפחד שלי גורם נזק לאחרים?

​

אם אני לא מסוגל לצאת מאזור הנוחות שלי, בגלל הפחד מלקחת סיכונים- אז  איך אני מסוגל לקיים מערכת יחסים משמעותית עם בן אדם אחר ששונה ממני? אם אני לא מסוגל לקיים מערכת יחסים משמעותית עם מישהו אחר, או אם אני חושש מדי לעסוק בשיחה עם מישהו שיש לו דעה שונה מהפרספקטיבה הקבועה שלי לגבי ההבנה המוגבלת שלי את האמת, אז איך אוכל להשתחרר עצמי או לעזור לאחרים להשתחרר מה'תוויות' והבגדים שאנו בוחרים להסתתר מאחוריהם? איך אני באמת יכול להכיר ולקדש את שמו של הבורא שלי על ידי שילוב ושיתוף של תכונותיו היפות של חסד, חמלה, אהבה, רחמים, סליחה, הכרת תודה, כבוד, סבלנות, התמדה, מחויבות וכו' עם בן אדם אחר - אם הפחד שלי של יציאה מאזור הנוחות שלי או חשיפת הפגיעות שלי מונע ממני ליצור מערכת יחסים משמעותית עם אדם אחר? בכך שאני שומר את עצמי לעצמי בגלל הפחד לחשוף את הזהות האמיתית שלי- האם אני לא מונע מאדם אחר להתקרב ליוצרו? האם הפחד שלי מחשיפה עצמית או מערום מונע ממני להיות מראה מועילה עבור מישהו אחר?

​

איך אני יכול להתעלות מעל הפחדים שלי או להשתמש בפחדים שלי כדי להפוך את החושך לאור?

​

אומץ לעמוד פנים אל פנים עם הבורא שלנו הוא מה שדרוש כדי לעזור לנו להתגבר על הפחדים שלנו. ככל ש'נרגיש' יותר את נוכחותו, כך נפחד פחות. כדי שיהיה לנו אומץ לעמוד מולו ישירות ולקיים מערכת יחסים אינטימית עם נוכחותו, עלינו להיות 'מחפשי אמת' 'מחפשי חוכמה' ובעלי האומץ לעמוד פנים אל פנים עם אמת ומציאות עליונה. לקיים מערכת יחסים פעילה ומורגשת עם האמת, ולחוש את נוכחותו של אלוהים איתנו בזמן שאנו הולכים בחשכת נוכחותו ללא כל פחד - עלינו להיות כנים בעצמנו, לבבות כנים/טהורים ולחיות את חיינו ביושר/ יושרה- הדרך בה אנו בוחרים לחשוב, הדרך בה אנו בוחרים להרגיש, לדבר ולהתנהג חייבת להיות מונחית על ידי הכוונה הטהורה שלנו לחפש את הנאתו ותהילתו בלבד (לא האדרה עצמית או הנאה אנוכית) באמצעות יראת שמים/יראת כבוד ואהבה עבור הבורא שלנו ולמען אחינו. לשם כך עלינו לקחת אחריות על חיינו, לחזור בתשובה על חטאינו על ידי הסרת הבגדים החיצוניים המלוכלכים המוכתמים בחטאינו העבר, לרחוץ את עצמנו (על ידי עיסוק בפעולות של טיהור עצמי כגון תפילה קבועה, צום, צדקה) מרשע ועיסוק פעיל במעשים טובים. ככל שנבקש הדרכה ועזרה מבוראנו וריבונו של עולם לעזרה- כך נקבל יותר כוח מרחמיו. בלי רחמיו אנחנו כלום.  

​

​

הבה נסיר את עצמנו מהפחדים המלומדים והשקריים שלנו שנכפו עלינו על ידי טעויות העבר שלנו, חטאינו ועל ידי החברות שלנו, כוחות חיצוניים זמניים כוזבים שמנסים לכסות על מהות היראה והיראת כבוד שלנו שיש לנו באופן מהותי לבוראנו. לשם כך עלינו להרפות מכל מה שמגדיר אותנו או מכניס אותנו ל'קופסה', כל מה שאנחנו כבר יודעים או חושבים שאנחנו יודעים שהוא אמת מוגבלת סטטית, לשחרר את מי שאנחנו, או את מי שאנחנו חושבים שאנחנו נמצאים, ולהיות פתוחים לקבל אמת עליונה בכל עת, עם כל נשימה ורגע בחיינו כדי שנוכל להיות או 'להיות' מי שאנחנו להיות.

​

בואו נהפוך את הספקות העצמיים שלנו לענווה. בואו נאפשר לענווה שלנו להוביל אותנו לתשובה על חטאי העבר שלנו. הבה נדחה את כל השקר (כולל אגו אנוכי), נכנע לדרך של חיפוש אמת גבוהה יותר תוך כדי אמת בעצמנו בכל עת (לא מנסים לרמות את עצמנו או אחרים), ונכנע ברצון את רצוננו לרצון בוראנו מתוך פחד (או יראת כבוד) ואהבה. גם אם נציית לרצונו מתוך 'פחד מעונש', בואו נתמיד בעשיית מעשים טובים, ובהתרחקות מחטאים, ונקווה שנצמח מבחינה רוחנית עד כדי שינוי עצמי של הטבע האנוכי שלנו לביטול עצמי מוחלט שבו אנו תעשה טוב רק בחיפוש אחר ההנאה שלו לבד. ואז אנחנו נכנסים למצב של פולחן (או ציות)  של אהבה ויראה לבורא שלנו ולחיות במצב אמיתי של שלום- נקי מכל פחד- אנו פוגשים את אלוהים שלנו פנים אל פנים.  

​

הנה כמה שאלות לשיקוף עצמי שעשויות לעזור לנו להתעלות מעל הפחדים שלנו, ולחוש פחות מפחד להתמודד עם עצמנו ועם הבורא שלנו.  

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​