Promoting peace and harmony from an Abrahamic perspective

מהי ענווה?

​

ענווה היא איכות ההשקפה הצנועה או הנמוכה של חשיבותו של האדם. היעדר תחושות של להיות טוב יותר מאחרים.

​

מדוע ענווה חשובה?

​

כדי לעזור לנו להבין טוב יותר את חשיבות הענווה- הבה נשקף את הנזק שהשחצנות והגאווה- ההפך לענווה- יכולים להביא. איך זה גורם לנו להרגיש כשמישהו מדבר או מתנהג באופן שנותן לנו את הרושם שהם מאמינים שהם "טובים יותר" ממישהו אחר? כאשר אנו יהירים או גאים, אנו נוטים פחות להקשיב לפרספקטיבות של אחרים, ולהבין ולהיות פתוחים להרהור עצמי, מיינדפולנס, פחות סיכוי להיות פתוחים לשמוע על נקודות מבט אחרות על 'אמת', למידה, לשפר את עצמנו. יהירות מובילה לעתים קרובות גם לרמות מופחתות של חסד אהבה רחום שאנו מפגינים כלפי אחרים, ולכן אחרים נוטים להקשיב למה שיש לנו גם לומר. אנו מוצאים זאת להצלחה קצרה- אם בכלל- במערכות יחסים ובכל תחומי החיים האחרים.

​

כל כך הרבה מהאנושות מחולקת. חלק גדול מהחלוקה הזו הוא תוצאה של קונפליקט וקנאה הדדית, וגאווה והתנשאות ובגלל האמונה שאנחנו צודקים ואחרים טועים. הרבה מזה נובע מחוסר הענווה שלנו ולכן חוסר היכולת שלנו לשפוט נכון על לא נכון. עם ענווה מגיעה המודעות וההבנה- יש לנו סיכוי גבוה יותר לצמוח מבחינה רוחנית, לחבק ולכבד ולאהוב אחד את השני ולסלוח אחד לשני- לכן אנו נוטים פחות להתווכח או להילחם על אדמה, או על כוח או על עושר חומרי- כי ככל שיותר אנו צנועים, כך גדל הסיכוי שנרצה לחלוק את ברכותינו עם אחרים מכיוון שאנו מרגישים שהם פחות ראויים להם- או שאנו משתמשים בהם כדי לעזור לאחרים כדרך להוכיח את תודתנו כלפיהם.

​

במקום 'להאשים את אלוהים' באירועים שקורים בחיינו שאנו עלולים לתפוס כשליליים- בענווה אנו זוכרים שהוא יודע הכי טוב ושכל דבר נמסר על ידו במידה הנכונה- וכי הוא הטוב ביותר מבין המתכננים- ו שאולי אם נניח שמשהו רע, זה יכול להיות בעצם טוב, ושאם נניח שמשהו טוב, זה עשוי להיות רע בשבילנו.

​

כיצד ענווה יכולה לעזור לנו?

​

כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות. בני אדם מגיעים בצורות, גדלים, צבעים, רקעים שונים- אך לכולנו יש דבר אחד משותף- הנשמה שלנו והחופש שלנו להאמין. כשיש לנו ענווה, יש לנו סיכוי גבוה יותר לצמוח מבחינה רוחנית באמצעות למידה האחד מהשני, ומניסיונות חיים אישיים. והכי חשוב- סביר יותר שנוכל להתייחס זה לזה כפי שאנו בעצמנו רוצים שיתייחסו אלינו, ולכן נצליח בכל תחומי החיים- במיוחד ב'קשר 'עם הבורא ועם יצירתו.

​

מה עושה מישהו 'טוב יותר' ממישהו אחר? לכולנו ניתנה הזכות 'להאמין' במה שנוח לנו כל עוד אנו חיים- וחלקם עשויים לבחור בזכות להאמין שהם בוחרים להאמין שהם טובים יותר מאחרים בגלל הברכות שיש  ניתן להם. אבל בואו נזמין אחד את השני  להרהר לרגע; כאשר אנו מאמינים שאדם יכול להיות 'טוב יותר' ממישהו אחר בגלל גזעו או צבע עורם או בגלל כמה עושר חומרי יש לו, או בגלל מעמד תפקידם, או בגלל כמה שהם אטרקטיביים כלפי חוץ. , או בגלל כישרון מסוים שיש להם ..- בואו נשאל את עצמנו- האם בחרנו את צבע העור שלנו או שהוא נבחר עבורנו? אם במקרה נולדנו למשפחה אחרת, תרבות אחרת עם פחות הפרשות שיש לנו היום- האם היינו נמצאים בעמדה שאנו מוצאים את עצמנו עכשיו? האם בחרנו את השכלתנו או שנבחר עבורנו? כמה שליטה יש לנו באמת על העושר המטריאליסטי שלנו? - האם אנו מסוגלים לקחת אותו איתנו לקברים? האם בחרנו את כל הברכות שאנו מאמינים שיש לנו או שניתנו לנו ונבחרו עבורנו? מה עשינו כדי לקבל את הברכות האלה? האם יצרנו את הכישרונות שלנו או שהם ניתנו לנו? כיצד אנו מבלים את חיינו באמצעות הברכות הללו- האם אנו משתמשים בהן כדי להועיל לעצמנו או שאנו משתמשים בהן לטובת אחרים שיש להם פחות מזל מאיתנו? שאלת השאלות האלה יכולה לגרום לנו להבין שבעצם בחיים הרבה ממה שיש לנו זה לא בגלל שמגיע לנו- כך שזה יכול לעזור לנו להיות צנועים יותר, להתפאר פחות ולחשוב להיות אסירי תודה. דרך מצוינת להראות את הכרת התודה שלנו לברכותינו היא לחלוק אותה עם אחרים, או להשתמש בה בצורה שעוזרת לאלה שיש להם פחות מזל ממני. בשום אופן זה לא הופך אותנו ל"טובים יותר "מאחרים כיוון שקבענו שהרבה ממה שאנשים מתפארים בו ומתנשאים- זה לא בגלל הספק העצמי שלהם- אז בואו נראה את זה יותר כמבחן של ענווה ותודה ...

​

באמצעות ענווה קל לנו יותר לפנות לאלוהים, שהוא זה שאנו מאמינים שאולי אנו מאמינים שהוא זה שסיפק לנו את ברכותינו. טעויות הן חלק מהצמיחה וההתפתחות הרוחנית ומהיותנו 'אנושיים'. כל עוד אנו עושים טעויות מתוך בורות, ענוות ופונים אליו בתשובה, ומנסים לתקן באופן פעיל את דרכינו, סביר להניח שנוכל להפוך שלילי לחיובי ולהשתמש ביכולת זו כדי לעזור לאחרים. באמצעות ענווה יש סיכוי גבוה יותר שנוכל 'לסלוח' לאחרים הטועים בנו, מכיוון שאנו נמנעים מלחשוב שאנחנו טובים מהם. על ידי היכולת לסלוח לאחרים ולסלוח לאחרים, אנו באופן טבעי מרגישים את עצמנו שאנו ראויים גם לסליחה בנוכחות אלוהים וזה עוזר לשפר את מערכת היחסים שלנו עם הבורא, המתוחכם, המודע.

במקום 'להאשים את אלוהים' באירועים שקורים בחיינו שאנו עלולים לתפוס כשליליים- בענווה אנו זוכרים שהוא יודע הכי טוב ושכל דבר נמסר על ידו במידה הנכונה- וכי הוא הטוב ביותר מבין המתכננים- ו שאולי אם נניח שמשהו רע, זה יכול להיות בעצם טוב, ושאם נניח שמשהו טוב, זה עשוי להיות רע בשבילנו. כשיש לנו ענווה- איננו מניחים שיש לנו את כל התשובות. לכן קל לנו יותר "לשחרר" את הצורך "לשלוט" במה שאין לנו שליטה עליו. על ידי היכולת להרפות, יש סיכוי גבוה יותר להמשיך מאירועים טראומטיים ולהפיק את המקסימום מההווה ומהעתיד במקום להתעכב על רגשות טינה וכעס על העבר. זה מאפשר לנו לקחת יותר אחריות על חיינו עם היכולות שיש לנו, במקום לשחק את הקורבן ולהאשים אחרים.

​

אלה המאמינים בו- מבינים באמצעות אירועי חיים עד כמה ברכותינו יכולות להיות קצרות טווח כאשר איננו אסירי תודה עליהן, או אם אנו מתפארים או מניחים שברכותינו גורמות לנו להיות טובים יותר מכל אחד אחר שיש לו פחות מזל: כי בידיו נמצאות שליטות של הכל- הוא נותן למי שהוא רוצה ולוקח ממי שהוא רוצה.

לכן חשוב להזכיר לעצמנו שאנחנו לא כל כך עצמאים או 'שולטים' בחיינו. יש לנו רצון חופשי להיות מסוגל להשתמש בברכותינו כמיטב הפוטנציאלים שלנו- אז תנו לנו להודות על הברכות שלנו על ידי שימוש בהן כדי לעזור לאחרים שיש להם פחות מזל ממה שאנו יכולים להיות. אך אל לנו לזלזל באחרים- כי אולי הם משתמשים בברכתם בדרכים טובות יותר מאיתנו, למרות שנראה לנו שאנו יותר מבורכים מהם.

לאלו מאיתנו המאמינים באלוהים: המסר שאנו יכולים לקבל מכתבי הקודש שנשלחו לאנושות להדרכה וחכמה- הוא זה  בסופו של דבר לא אילו ברכות יש לנו שהופכות אותנו לטובים יותר ממישהו אחר, אלא האופן שבו אנו משתמשים בברכות שיש לנו כדי לעבוד את אלוהים ולעזור לאחרים. רק אלוהים יודע את כוונותינו ומחשבותינו, וכתבי הקודש מעודדים אותנו לא להיות שיפוטיים זה כלפי זה- כך שאפילו אם אחד נראה כצדיק יותר ממישהו אחר- רק הוא יודע את כוונתם מאחורי מעשיהם- אז אולי זה שאנו מסתכלים עליו. למטה הוא נעים יותר לאדוננו מאיתנו? אולי הכוונות שלו טהורות יותר משלנו? בואו נהיה צנועים ושהוא יעזור לנו להישאר צנועים ולהגביר את הענווה שלנו כדי שנוכל לשמור על מערכת יחסים טובה ובריאה איתו ועם אחרים מיצירתו.

​

כיצד ענווה יכולה לעזור לאחרים?

​

רמת הענווה שלנו יכולה להשפיע מאוד על היכולת שלנו 'להתחבר' עם אחרים- בני אדם אחרים, לא משנה מה גזע או דת או רקע- כמו גם יצורים אחרים של יצירה. כיצד אנו מרגישים בנוכחותם של מתפארים וגאים ושחצנים בהשוואה לנוכחות מי שאינם מתהדרים בברכתם, שאינם גאים מדי להודות בטעויותיהם? כך שכאשר אנו צנועים וצנועים יותר בעצמנו, ופועלים בצורה צנועה בהתנהגותנו- לא מתפארים בברכותינו ובמתנותינו שאולי קיבלנו אותם- אנו עוזרים לגרום לאחרים להרגיש טוב יותר עם עצמם בנוכחותנו, כך הם נוחים יותר ויכולים להיות 'האני האמיתי' שלהם בנוכחותנו. כאשר נוח לנו יותר להביע את האני האמיתי שלנו בחברת אחד מבלי לגרום לנו להרגיש לא בנוח או שמסתכלים עלינו כלפי מעלה- יש לנו סיכוי גבוה יותר להגדיל את אהבתנו לאחרים, ולצמיחתם אהבה וחמלה כלפינו- סביר יותר שנוכל להיות נאמנים לעצמנו ועל כן לבסס מערכות יחסים מהימנות לאורך זמן ולהיות יצירתיים במובנים רבים זה עם זה.

כאשר אנו מתנהגים בצורה צנועה- אנו מקלים על אחרים להימנע מתחושות איבה וקנאה כלפינו- ולכן הם נוטים יותר 'לאהוב' אותנו ולהיות מוכנים ליצור "מערכת יחסים" עמנו. יש סיכוי גבוה יותר לראות את הדברים מעצבים את נקודת המבט שלהם ולכן להקשיב להם ולהבין אותם ולגרום להם להרגיש אהובים ומוערכים. זה מאפשר לאחרים להרגיש מסוגלים יותר להיות נאמנים לעצמם, להאמין בעצמם ולהיות יצירתיים באמצעות הברכות שניתנו להם גם כדי לעזור לאחרים כמונו.

​

ככל שנהיה צנועים יותר- כך אנו מבינים שכולנו חלק מקיום של נשמה אחת- ואנו מתחילים 'לראות' ו'שומעים 'ו'מרגישים' את סביבתנו בצורה שעוזרת 'לאחד' אותנו- אנו מתרכזים בדברים המשותפים לנו במקום להתווכח ולהתחלק בשל ההבדלים בינינו. אנו מבינים כי אין אלוהות אחרת מלבד אלוהים- וכי רק לו יש את הזכות להתפלל. זה עוזר לנו 'להרפות' מהקונפליקטים והכעסים זה כלפי זה כיוון שאנו נוטים פחות להניח שאנו צודקים ואחרים טועים. במקום זאת, כל מה שאנו עושים- אינו על ניצחון אחד על השני- אלא לרצות את אלוהים וחלק מרצונו האלוהי. אנו נותנים לו לשפוט את דרכינו ולהדריך אותנו, אנו פונים אליו לעזרה וסיוע, ואנו נעשים אסירי תודה לו יותר ולכן יש סיכוי גבוה יותר לשרת אותו על פי מיטב יכולותינו.

​

איך נוכל להיות צנועים יותר?

​

לפעמים קורים אירועים בחיים אשר 'מזעזעים' אותנו מההנחות שלנו שאנו בשליטה כאשר ברור שאיננו. אירועי חיים כגון אובדן אדם שאנו אוהבים, או מגפה אשר הורסת את יכולתנו לספק לעצמנו- יכולים לעזור להזכיר לנו כי איננו מספיק עצמאיים ושאולי היינו יכולים להיות אסירי תודה על ברכותינו והפרשותינו. . אובדן עושר, בריאות, חיים, ילדים כולם יכולים להוות לנו תזכורת לכך שהחיים האלה הם לא לנצח, ושכל מה שיש לנו יבול וימות ושכל מה שאנחנו לוקחים לקברים זה הנשמות שלנו- ולכן זה חשוב שנשמור על זה. התזכורת הזו עצמה יכולה להיות מאוד משפילה עבורנו. לכן במהלך אירועי חיים טראומטיים גדולים אנו נוטים יותר לפנות לאלוהים ולבקש עזרה. קל לנו יותר לשכוח את אלוהים או את ה"הוויה הגבוהה יותר "כאשר אנו מוסחים על ידי תענוגות עולמיים ולעתים קרובות סביר יותר שאנו לא אסירי כבוד עבורם. אולם כל עוד אנו בני אדם- כולנו נעשה טעויות ונתמודד עם אירועים בחיינו שאנו מניחים שהם שליליים- עד שנשקול אותם, ונלמד מהם לשפר את עצמנו, נהיה אסירת תודה יותר, נזכור שתמיד דברים יכולים להיות רע יותר.

הדברים הבאים יכולים לעזור לנו להפוך לצנועים יותר:

​

על ידי פנייה לאלוהים לעזרה

​

מחפשים ידע וחוכמה: לעתים קרובות כדי ללמוד יותר, כך אנו מבינים כי אנו יודעים מעט מאוד.

​

הפגנת הכרת תודה: בזמנים של נינוחות, אך גם בזמנים של מצוקה אם נוכל לזכור שדברים תמיד יכולים להיות גרועים יותר

​

באמצעות השתקפות בתקופות של קושי ואובדן- להזכיר לעצמנו כי איננו בשליטה האולטימטיבית על הכל. זה יכול לעזור לנו לפנות לאלוהים- שנמצא בשליטה אולטימטיבית על החיים ועל כל הקיום

​

באמצעות מיינדפולנס- כאשר אנו מודעים לדיבור ולהתנהגות שלנו ומנסים להתייחס לאחרים כפי שאנחנו עצמנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו בכל מה שאנו עושים- אנו מראים ענווה שאיננו מניחים שאנחנו טובים יותר מאחרים.

​

באמצעות מעשי חסד אוהבים

​

באמצעות צניעות בהתנהגותנו ובמילותינו: הימנעות מדיבור מתפאר ומתלבשות והליכה והתנהלות בצורה צנועה כך שלא נגרום לאחרים להרגיש שאנחנו מתפארים בברכותינו שניתנו לנו.

​

(כתבים למעלה מבוססים על השתקפויותיו של ד"ר לייל  מכשיר שידור)

​

​

ציטוטים בכתובים על 'ענווה'.

'כשהגאווה מגיעה, אז באה החרפה, אבל עם הענווה מגיעה החכמה'. משלי יא: ב  

​

'הגאווה מביאה אדם נמוך, אך הנמוכים ברוחם זוכים לכבוד'. משלי 29:23  

​

'ענווה היא יראת אלוהים; שכרו הוא עושר וכבוד וחיים '. משלי כב, ד

​

'קח עליך את העול שלי ולמד ממני, כי אני עדין וצנוע בלב, ותמצא מנוחה לנפשך. כי העול שלי קל והמשא שלי קל '. מתי 11: 29-30  

​

'לפני נפילה הלב מתנשא, אך ענווה באה לפני הכבוד'. משלי 18:12  

​

ישוע התקשר אל השניים עשר ואמר: "כל מי שרוצה להיות ראשון חייב להיות האחרון, והמשרת של כולם. ' סימן 9:35  

​

'אז כשאתה נותן לנזקקים, אל תודיע על כך בחצוצרות, כפי שעושים הצבועים בבתי הכנסת וברחובות, לכבד על ידי אחרים. באמת אני אומר לך, הם קיבלו את שכרם במלואו״. מתי 6: 2  

​

'הוראת החכמה היא לפחד מה', והענווה באה לפני הכבוד '. משלי 15:33  

​

'טוב וישר ה'; לכן הוא מורה לחוטאים בדרכיו. הוא מנחה את הצנועים במה שנכון ומלמד אותם את דרכו״. תהילים כז: ח-ט  

​

ואז אמר להם: "מי שמקבל את פני הילד הקטן הזה בשמי, מקבל אותי בברכה; ומי שמקבל את פני מברך על מי ששלח אותי. כי הוא הפחות ביניכם כל הגדול ביותר ”( לוקס ט’: 48)  

​

'הוא חייב להיות גדול יותר; אני חייב להיות פחות '. ג'ון 3:30  

​

'כי אפילו בן האדם לא בא לשרת, אלא לשרת, ולתת את חייו ככופר עבור רבים'. סימן 10:45

​

'עכשיו אני, נבוכדנאצר, משבח ומעלה ומפאר את מלך השמים, כי כל מה שהוא עושה הוא נכון וכל דרכיו צודקות. ואת אלה שהולכים בגאווה הוא מסוגל להשפיל '. דניאל 4:37  

​

'לא לנו, אלוהים, לא לנו אלא לשמך תהילה, בגלל אהבתך ונאמנותך.' תהילים 115: 1

​

'כשאתה צם, אל תראה קודר כמו הצבועים, כי הם מעוותים את פניהם כדי להראות לאחרים שהם צמים. באמת אני אומר לך, הם קיבלו את שכרם במלואו״. מתי 6:16

​

'אוי למי שמתקוטט עם יוצרם, אלה שאינם אלא חרסים בין חרסי הקרקע. האם החימר אומר לקדר 'מה אתה מכין? 'האם העבודה שלך אומרת,' לקדר אין ידיים '?' ישעיהו 45: 9  

​

'עכשיו, כשאני, אדונך ומוריך, שטפתי את רגליך, עליך גם לשטוף זה את רגליים. יוחנן 13:14 | ניב

תבואו; תנו לנו להשתחוות בפולחן, תנו לנו לכרוע ברך לפני ה 'יוצרנו'. תהילים 95: 6

​

'האל שולח עוני ועושר; הוא משפיל והוא מתרומם. ' שמואל א 2: 7  

​

״תשמחי מאוד, בת ציון! צעקה, בת ירושלים! ראה, מלךך בא אליך, צדיק ומנצח, שפל ורוכב על חמור, על גבי, סייח של חמור '. זכריה ט: ט  

​

'לא כך אצלך. במקום זאת, מי שרוצה להיות גדול בקרבכם חייב להיות עבדכם, ומי שרוצה להיות ראשון חייב להיות העבד שלכם '. מתי 20: 26-27  

​

'מהו האנושות שאתה מתייחס אליהם, בני אדם שאתה דואג להם?' תהילים ח: ד  

​

'משרתי הרחמים ביותר הם אלה שהולכים על פני האדמה בענווה, וכאשר הבורים פונים אליהם הם אומרים דברי שלום'. הקוראן 25:63

​

'קרא לאדונך בענווה ובפרטיות. אכן, הוא אינו אוהב עוברים. ' הקוראן 7:55

​

'זכור את אדונך בעצמך בענווה ובפרטיות מבלי להודיע על כך בבקרים ובערב, ואל תהיה בין חסרי האכפתיות.' הקוראן 7: 205

​

'תוריד להוריך את כנף הענווה מתוך רחמים ותגיד: אלוהים, רחם עליהם כפי שהם גידלו אותי כשהייתי קטן.' הקוראן 17:24

​

'אכן המאמינים שמצליחים בתפילותיהם'. הקוראן 23:02

​

'ואל תרחיק את פניך מאנשים בגאווה, ואל תלך בחוצפה דרך כדור הארץ. באמת, אלוהים לא אוהב כל מתגאה שחצן '. הקוראן 31:18

​

'וכבר שלחנו שליחים לאומים לפניך, ואז תפסנו אותם בעוני ובקושי שאולי הם עשויים להשפיל את עצמם'. הקוראן 6:42

​

'תן בשורות טובות לצני לב'. הקוראן 22:34

​

״אכן, אלה שהאמינו ועשו מעשים צדיקים והשפילו את עצמם בפני אדונם- אלה הם חבריו של גן העדן; הם יישארו בו לנצח. ' הקוראן 11:23

​

​