​

בראשית בריאת אלוהים את השמים והארץ. עתה היתה הארץ ריקה להדהים, וחושך היה על פני התהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלהים, יהיה אור, ויהי אור. וירא אלהים את-האור כי-טוב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ויקרא אלהים את האור יום, ולחשך קרא לילה, והיה ערב ויהי בקר, יום אחד. ויאמר אלהים, יהיה רחיה בתוך המים, והיה להבדדה בין מים למים. ויעשה אלהים את המרחלה ויבדל בין המים אשר תחתה אל המים אשר אל המחלה והיה כך. ויקרא אלהים את המרחלה שמים, ויהי ערב ויהי בקר, יום שני. ויאמר אלהים יהיה המים אשר תחת השמים למקום אחד והיה את היבשה, והיה כך. ויקרא אלהים את-היבשה ארץ, ואת-המים יקרא ימים, וירא אלהים כי-טוב. ויאמר אלהים: "תנציץ הארץ צמחה, זרע מנבל עשבים ועצר פרי מנבי פרות למינו אשר ימצא זרע בהם, על הארץ", וכך היה. ותת הארץ צומח, זרע מניב עשבים למיניהם, ועצים מניבים פרי, אשר זרעו מצוי בהם, למיניהם, וראה אלהים כי טוב. ויהי ערב, ויהי בקר, יום שלישי. ויאמר אלהים יהיו מאורות במרחב השמים להפריד בין היום ובין הלילה, ויהיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים. מרחב שמים לשפוך אור על הארץ". וכך היה. ויעשה אלהים את-שני המאורות הגדולים: המאור הגדול לשלט ביום ואת-הקטון לשלט בלילה ואת הכוכבים. וישם אלהים ברחלת השמים, לשפך אור על הארץ. ולמשול ביום ובלילה, ולהפריד בין האור ובין החושך, ויראה ה' כי טוב. ויהי ערב, ויהי בקר, יום רביעי. ויאמר אלהים יהיו המים נטל חיים ועוף עפוף על הארץ, על רחוב השמים. ויברא אלהים את-המפלות הים הגדול ואת-כל-חי הזורחים, אשר-המים--בהם רעו בהם, למינה, וכל-עוף-כנפם, למינו, וירא אלהים כי-טוב. ויברך אותם אלהים לאמר: "פרו ורבו, ומלאו את-ממים, ורבו העוף על-הארץ." ויהי ערב, ויהי בקר, יום חמישי. ויאמר אלהים: "תוציא הארץ חיים למיניה, בהמה ורמש ובהית הארץ למיניה" והיה כך. ויעשה אלהים את-חית הארץ למינה ואת-הבהמה למיניה, ואת-כל-רמץ הארץ למינה, וירא אלהים כי-טוב. ויאמר אלהים נשים את-אדם בצלננו כדמוננו וישלטו בדגי הים ובעוף השמים ועל הבהמה ובכל הארץ ובכל השמים. זוחל על הארץ." ויברא אלהים את האדם בצלמו; בצלם אלוהים ברא אותו; זכר ונקבה הוא ברא אותם. ויברא אלהים את האדם בצלמו; בצלם אלוהים ברא אותו; זכר ונקבה הוא ברא אותם. ויברך אותם אלוהים, ויאמר להם ה': "פרו ורבו ומלאו את הארץ והכנעו אותה, ושלטו בדגי הים ובעוף השמים ובכל החיות הדורכות את הארץ. "ויאמר אלהים הנה נתתי אתכם כל זרע עשב אשר על-פני הארץ כל-הארץ וכל עץ אשר זרע נשא פרי; הארץ ולכל עוף השמים ולכל מה שנע על הארץ אשר רוח חיה בה, כל עשב ירוק לאכול", וכך היה. וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר, יום הששי. בראשית פרק א'

השליך את דאגותיך על ה' והוא יקיים אותך; הוא לעולם לא יתן לצדיקים לזעזע. תהילים 55:22

כי כעסו נמשך רק רגע, אבל טובתו נמשכת כל החיים; הבכי אולי נשאר ללילה, אבל השמחה מגיעה בבוקר. תהילים 30:5

כמה זמן עלי להיאבק במחשבותי ויום אחרי יום יש צער בלבי? עד מתי ינצח האויב שלי? תהילים יג:ב

ימינו עשויים להגיע לשבעים שנה, או שמונים, אם יעמוד כוחנו; אך הטובים שבהם אינם אלא צרות וצער, כי הם חולפים במהירות, ואנחנו עפים משם. תהילים 90:10

מי שרץ אחרי אלים אחרים יסבול יותר ויותר. לא אשפוך שפיות דם לאלים כאלה ולא אעלה את שמותיהם על שפתי. תהילים טז:4

עד מתי יהוה? האם תשכח אותי לנצח? עד מתי תסתיר את פניך ממני? עד מתי אשא עצה בנפשי, צער בלבי כל היום? עד מתי יעלה עלי אויבי? השמר וענני, יהוה אלהי; האר את עיני, או אישן שנת המוות, ואויבי יאמר: "התגברתי עליו", וישמחו יריביי כשאני נזדעזע. אבל אני בטחתי בחסדך; ישמח לבי בישועתך. אשיר ליהוה, כי עשה בי חסד. תהילים יג, א-ו

רחם עלי, יהוה, כי צרה אני; עיני נחלשות מצער, נפשי וגופי מרוב יגון. תהילים 31:9

יהוה, אל תגר בי בחמתך, ולא תייסר אותי בחמתך. חן אלי, יהוה, כי אני מתרחק; רפאני, יהוה, כי עצמותי נבהלו. ונפשי מאד; אבל אתה ה' - עד מתי? שב, יהוה, הציל נפשי; הציל אותי בגלל חסדך. כי אין אזכור אותך במוות; בשאול מי יודה לך? אני עייף מאנחתי; כל לילה אני גורם למיטה שלי לשחות, אני ממיס את הספה שלי עם הדמעות שלי. העין שלי התבזבזה ביגון; זה הפך ישן בגלל כל יריבי. סור ממני, כל עושי עוון, כי שמע ה' את קול בכי. שמע יהוה תחנתי, יהוה מקבל את תפילתי. כל אויבי יבושו ויחרדו מאוד; הם יחזרו, הם יתביישו פתאום. תהילים ו, א-ז

ליד נהרות בבל, שם ישבנו ובכינו, כשזכרנו את ציון. על הערבות שבתוכו תלינו את הנבל שלנו. כי שם שוביינו דרשו מאתנו שירים, ומייסרינו מתמוגגים לאמר: שירו לנו משירי ציון. כיצד נוכל לשיר את שיר ה' בארץ זרה? אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני את כישוריה. תדבק לשוני בגג פי, אם לא אזכור אותך, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים אשר אמר: הרס אותה, הרס אותה עד יסודה. הי בת בבל, אשר משבה, אשר יהיה אשר יהיה המגמלת לך בגמול אשר גמלת לנו. כמה יתברך יתפוס ומנפץ את הקטנים שלך על הסלע. תהילים 137  

יהוה קרוב לשבורי לב ומציל את מרוסקי הרוח. תהילים ל"ד:18

אבל אתה, אלהים, ראה את צרת המעלות; אתה מחשיב את הצער שלהם ולוקח אותו בידיים. הקורבנות מתחייבים כלפיך; אתה העוזר של היתומים. תהילים 10:14

בשרי ולבי עלולים להיכשל, אבל אלוהים הוא כוח לבי וחלקי לנצח. הרחוקים ממך יאבדו; אתה משמיד את כל מי שלא נאמן לך. אבל לגביי, טוב להיות ליד אלוהים. נתתי את ריבוני יהוה לחסתי; אספר על כל מעשיך. תהילים 73:26

יהוה הוא רועה שלי; לא ארצה. הוא גורם לי לשכב בשטחי מרעה ירוקים. הוא מוביל אותי לצד מים שקטים. הוא משיב את נשמתי; הוא מנחה אותי בנתיבי צדק למען שמו. אף על פי שאלך בעמק צל המוות, לא אפחד רע, כי אתה איתי; מוטך ומטהך, הם מנחמים אותי. אתה מכין שולחן לפניי בנוכחות אויבי. אתה מושח את ראשי בשמן; הכוס שלי עולה על גדותיה. אמנם טוב ורחמים ירדפו אחרי כל ימי חיי, ושכנתי בבית ה' עד עולם. תהילים כג

באותם ימים חלה חזקיהו אנושות. ויבוא אליו ישעיהו הנביא בן אמוץ ויאמר אליו: כה אמר ה' תסדר את ביתך כי תמות ולא תחיה. ואז הפנה חזקיהו את פניו אל החומה והתפלל ה' ויאמר זכור נא ה' כי הלכתי לפניך באמת ובלב שלם ועשיתי את הטוב בעיניך. ויחזקיהו בכה מר. ויהי דבר ה' אל ישעיהו לאמר לך ואמר לחזקיהו כה אמר ה' אלוהי דוד אביך שמעתי תפילתך ראיתי את דמעותיך. הנה, אוסיף חמש עשרה שנה לחייכם. "אציל אותך ואת העיר הזאת מיד מלך אשור; ואני אגן על העיר הזאת."' ישעיהו ל"ח:1-7

על כן אמרתי, סב ממני; תן לי לבכות במרירות. אל תנסה לנחם אותי על הרס עמי". ישעיהו כב:4

ה' ה' אלקיך קרא לך ביום ההוא לבכות ולבכות, לקרוע את שערך וללבוש שק. ישעיהו כב:12

מי האמין למסרנו ולמי התגלתה זרוע ה'? הוא גדל לפניו כמו נורה רך, וכמו שורש מתוך אדמה יבשה. לא היה לו יופי או הוד שימשכו אותנו אליו, שום דבר במראה שלו שנרצה בו. הוא היה נבזה ונדחה על ידי האנושות, איש של סבל, ומכיר את הכאב. כאחד שאנשים מסתירים ממנו את פניהם הוא היה בז, והערכנו אותו נמוך. בוודאי הוא לקח את כאבנו ונשא את סבלנו, ובכל זאת ראינו אותו נענש על ידי אלוהים, מוכה על ידו וסובל. אבל על פשעינו נקב, על עוונותינו נחצה; העונש שהביא לנו שלום היה עליו, ובפצעיו נרפא. כולנו, כמו כבשים, הלכנו שולל, כל אחד מאיתנו פנה לדרכו; וישלח יהוה עליו את-עון כלנו. הוא היה מדוכא ונגע, אך לא פתח את פיו; הוא הובל ככבש לטבח, וכצאן לפני גוזזו שותק, כך לא פתח את פיו. בדיכוי ובשיפוט לקחו אותו. ובכל זאת מי מהדור שלו מחה? כי נכרת מארץ החיים; על פשע עמי נענש. הוקצה לו קבר עם רשעים ועם עשירים במותו, אף על פי שלא עשה אלימות, ולא הייתה שום רמאות בפיו. ואולם רצונו של ה' היה לרסק אותו ולגרום לו לסבול, ואף על פי שה' נותן את נפשו למנחת חטא, יראה את צאצאיו ויאריך ימים, ורצון ה' יצליח בידו. לאחר שסבל, יראה אור החיים וישבע; על ידי ידיעתו יצדיק עבדי הצדיק רבים, והוא ישא את עוונותיהם. על כן אתן לו חלק בגדולים, ויחלק שלל עם החזק, כי שפך נפשו למוות, ונמנה עם הפושעים. כי הוא נשא בחטא רבים, והשתדל על העוברים. ישעיהו 53

ואת אשר הציל יהוה ישובו. יכנסו לציון בשירה; שמחה נצחית תכתיר את ראשם. השמחה והשמחה ישיגו אותם, והצער והאנחות ימלטו. ישעיהו ל"ה:10

על כן כה אמר ה' אלוהי צבאות ה': "בכל הכיכרות יבכה ובכל הרחובות יאמרו אוי ואבוי!" הם יקראו את החקלאים לאבל ולבכה את מיומני הקינה, ובכל הכרמים יבכה כי אעבור בתוככם", אמר ה'. עמוס ה:16-17

אהפוך את החגים הדתיים שלך לאבל ואת כל שירתך לבכי. אני אגרום לכולכם ללבוש שק ולגלח את ראשיכם. אעשה את הזמן הזה כמו אבל על בן יחיד ואת סופו כיום מר. עמוס 8:10

היא מתה בקרית ארבע (כלומר חברון) בארץ כנען, ואברהם הלך להתאבל על שרה ולבכות עליה. בראשית כג:ב

יעקב התאבל על יוסף זמן רב, וכדי להראות את צערו קרע את בגדיו ולבש שק. כל ילדיו של יעקב באו לנחמו, אך הוא סירב להתנחם. "לא," הוא אמר, "אני אלך לקבר שלי, אבלה על בני." אז יעקב המשיך להתאבל. בראשית ל"ז:34-36

יוסף השליך את עצמו על אביו ובכה עליו ונשק לו. יוסף הנחה את הרופאים בשירותו לחנוט את אביו ישראל. אז הרופאים חנטו אותו, ולקחו לו ארבעים יום שלמים, כי זה היה הזמן הנדרש לחנטה. ויבכלו עליו מצרים שבע עם יום. בראשית ה', א-ג

משה היה בן מאה ועשרים שנה במותו, אך עיניו לא נחלשו וכוחותיו לא נעלמו. בני ישראל צערו על משה בערבות מואב שלושים יום, עד שנגמר זמן הבכי והאבל. דברים ל"ד, ז-ט

כי לא נגלח איש על ידי יהוה לעולם. למרות שהוא מביא צער, הוא יגלה חמלה. כל כך גדולה היא אהבתו הבלתי נכשלת. כי הוא אינו מביא ייסורים או צער לאיש ברצון. איכה ג 31-33

אויביה הפכו לאדונים שלה; אויביה רגועים. ה' גרם לה צער בגלל חטאיה הרבים. ילדיה יצאו לגלות, שבויים לפני האויב. איכה א' ה'

למה בכלל יצאתי מהרחם לראות צרות וצער ולסיים את ימי בושה? ירמיהו כ':18

כיון שנכרץ עמי; אני מתאבל, והאימה אוחזת.. ירמיהו ח 21

אוי לי בגלל הפציעה שלי! הפצע שלי חשוך מרפא! ובכל זאת אמרתי לעצמי, "זו המחלה שלי, ועלי לסבול אותה." ירמיהו י':19

אל תבכה על המת ואל תבכה אותו: בכה על ההולך כי לא ישוב עוד ולא יראה את ארץ מולדתו. ירמיהו כ"ב:10

ואם לא תשמעו לה, בסוד תבכה נפשי על גאותך ועיני תבכה ובכה ותזלה בדמעות, כי נכבה צאן יהוה. ירמיהו יג:17

יהודה מתאבל, ועריה נכרתות; הם השחירו עד האדמה, וזעקת ירושלים עלתה. ירמיהו י"ד:2

בבכי יבואו ובתחנונים אוביל אותם, על פלגי מים אוציא אותם בדרך ישרה שלא יכשלו בה, כי לאב נהייתי לישראל, ואפרים בכורי. שמעו את דבר ה' גוים והכריזו על האיים מרחוק ואמרו: "הפזר את ישראל יקבץ אותם וישמור עליהם כרועה צאן, כי גאל ה' את יעקב והושיע אותו. מתוך יד החזק ממנו ויבואו וצהלו במרומי ציון ויזרו לטוב ה' על התירס היין והשמן ועל הצאן והבקר. נפשם תהיה כגן מושקה ולא תהיה להם עוד דאגה כלל ואז תשמח הבתולה בריקוד העגול במוזיקה, והצעירים והזקנים יחד, ואני אהפוך את אבלם ל ישמח וינחם אותם וישמח אותם מצערם, וארענן את נפש הכהנים בשומן, ועמי- ישבעו בטובתי, הוא דבר ה'. כה אמר ה': א. קול נשמע במרומים, קינה, בכי מר, רחל בוכה על ילדיה, היא מסרבת להיות שותפה התעצמה למען ילדיה כי הם לא. כה אמר ה': הימנע קולך מבכי ועיניך מדמעות, כי יש שכר על עבודתך, אמר ה', וישובו מארץ האויב. ויש תקוה לעתידך, נאום ה', וישובו הילדים אל גבולם. אכן שמעתי את אפרים מתלונן, [אומר] "אתה ייסרת אותי, וייסרתי כעגל נטול מכוסות, הוליך אותי בחזרה, ואשוב, כי אתה ה' אלוקי. כי לאחר שובי אני. שיניתי לגמרי את דעתי, ואחרי שהכרתי את עצמי, פגעתי בירך, התביישתי, וכן עמדתי נבוך, כי נשאתי חרפת נעורי." "האם אפרים הוא בן חביב עלי? האם הוא ילד מושפל? כי בכל פעם שאני מדבר עליו, אני עדיין זוכר אותו: על כן, נפשי נסערת עליו, ודאי ארחם עליו." אומר ה'. הציבו לעצמכם סמנים, הניחו לעצמכם כפות ידיים קטנות, שימו לבכם אל הכביש המהיר, הכביש שעליו הלכתם. שובי, בתולת ישראל, שובי אל ערייך הללו. הציבו לעצמכם סמנים, הניחו לעצמכם כפות ידיים קטנות, שימו לבכם אל הכביש המהיר, הכביש שעליו הלכתם. שובי, בתולת ישראל, שובי אל ערייך הללו. עד מתי תתחבא, הבת הנסוגה? כי ה' ברא דבר חדש על הארץ, אישה תלך אחרי איש. כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל; עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריה בהשבתי בשבי; יברך אותך ה', משכן צדק, הר הקודש. וישב יהודה בו ובכל עריה יחדו, חכלים והסודבים בצאן. כי השבעתי את הנפש החלשה, וכל נפש מודאגת החזרתי... ירמיהו ל"א:8-24

אילו שמעת למצוותי, היה שלומך כנהר וצדקתך כגלי הים. ישעיהו 48:18

"אין שלום", אמר ה'. "למען הרשעים". ישעיהו 48:22

אבלו עליה, כל מי שחי סביבה, כל היודע את תהילתה; אמור, 'מה נשבר השרביט האדיר, כמה נשבר המטה המפואר!' ירמיהו 48:17

בני ישראל צערו על משה בערבות מואב שלושים יום, עד שנגמר זמן הבכי והאבל. דברים ל"ד, ח

זעק ויבכה, בן אדם, כי זה יהיה על עמי, זה על כל שרי ישראל; הנאספים אל החרב, הם היו עם עמי; לכן, מחא כפיים על הירך. יחזקאל כא:17

וישמעו את קולם עליכם ויקעק מרור; הם ישליכו עפר על ראשיהם; הם יתפלשו באפר. ויקרעו את שערם בגללך, ויחגרו בשק ויבכו עליך בנפש מרה, בקינה מרה. ויקנו עליך בקנותם קינה, ויקנו עליך: "מי כצור כדמה בתוך הים?" בצאתה סחורתך מן הים, השבעת עמים רבים; עם שפע עושרך ורכושך העשרת את מלכי הארץ. בשעה שתשברו על ידי הים בעומק המים, רכושך וכל חבריך יפלו בתוכך... יחזקאל כ"ז:30-34

ויאמר ה' אליו: "עבר בתוך העיר, בתוך ירושלם, ותסתן אות על מצחי האנשים אשר אנחים ומנעלים על כל התועבות אשר נעשה בתוכה. " יחזקאל ט, ד

אני האיש שראה ייסורים במוט זעם ה'. הוא הרחיק אותי וגרם לי ללכת בחושך ולא באור; אכן, הוא הפנה את ידו אלי שוב ושוב, כל היום.

הוא הזדקן את עורי ואת בשרי ושבר את עצמותי. הוא צר עלי והקיף אותי במרירות ובקושי. הוא גרם לי לשכון בחושך כמו המתים מזמן. הוא גדר אותי בתוך חומה כדי שלא אוכל לברוח; הוא הכביד עליי בשלשלאות. גם כשאני קורא או זועק לעזרה, הוא סוגר את התפילה שלי. הוא חסם את דרכי באבני אבן; הוא עיקם את דרכי. כמו דוב שוכב מחכה, כמו אריה במחבוא, הוא גרר אותי מהשביל ועיבם אותי והשאיר אותי ללא עזרה. הוא שלף את הקשת שלו והפך אותי למטרה של החצים שלו. הוא פילח את לבי בחצים מהרעיד שלו. הפכתי ללעג של כל עמי; הם לועגים לי בשירה כל היום.

הוא מילא אותי בעשבים מרים ונתן לי לשתות מרה. הוא שבר לי את השיניים בחצץ; הוא רמס אותי באבק.

נשללה ממני שלום; שכחתי מה זה שגשוג. אז אני אומר, "ההדר שלי נעלם וכל מה שקיוויתי מה'". אני זוכר את ייסורי ואת נדודי, את המרירות והמרירה. אני זוכר אותם היטב, ונשמתי מושפלת בתוכי. ובכל זאת אני מזכיר את זה
ולפיכך יש לי תקווה: בגלל אהבתו הגדולה של ה' לא נכלה, כי רחמיו לא נכשלים לעולם. הם חדשים בכל בוקר; גדולה נאמנותך.

אני אומר לעצמי: "ה' הוא חלקי; לכן אחכה לו." טוב יהוה אל אשר תקותם אליו, אל המפקשו; טוב לחכות בשקט
למען ישועת ה'. טוב לאדם לשאת את העול בעודו צעיר. ישב לבדו בשתיקה, כי ה' הניח אותו עליו. תן לו לקבור את פניו באבק...
אולי עדיין יש תקווה. יציע את לחיו למי שיכה אותו, ויתמלא חרפה. כי לא נגלח איש על ידי יהוה לעולם. למרות שהוא מביא צער, הוא יגלה חמלה, כל כך גדולה אהבתו הבלתי נכשלת. כי הוא אינו מביא ייסורים או צער לאיש ברצון.

לרסק תחת רגליים את כל האסירים בארץ,

לשלול מאנשים את זכויותיהם בפני העליון, לשלול מהם צדק - האם ה' לא יראה דברים כאלה? מי יכול לדבר וזה יקרה אם ה' לא גזר את זה? האם לא מפי עליון באים גם פורענות וגם דברים טובים? למה החיים צריכים להתלונן כשהם נענשים על חטאיהם?

הבה נבחן את דרכינו ונבחן אותם, ונשוב אל ה'. נשאו את לבנו וידינו לה' שבשמים, ונאמר: "חטאנו ומרדנו ולא סלחת. "כיסתת את עצמך בכעס ורדפת אותנו; הרגת בלי רחמים. כיסתת את עצמך בענן כדי ששום תפילה לא תוכל לעבור. עשית לנו חלאות וסרבנים בין העמים. "כל אויבינו פתחו את פיהם לרווחה נגדנו. סבלנו מטרור ומלכודות, חורבן והרס". זרמי דמעות זורמים מעיני כי עמי הושמד. עיני יזרמו ללא הפסקה, ללא הקלה, עד שה' יביט משמים ויראה. מה שאני רואה מביא צער לנפשי בגלל כל הנשים בעיר שלי. אלה שהיו אויבי ללא סיבה צדו אותי כמו ציפור. הם ניסו לשים קץ לחיי בבור וזרקו עלי אבנים; המים נסגרו מעל ראשי, וחשבתי שאני עומד לגווע. קראתי בשמך, אדוני,
ממעמקי הבור. שמעת את תחנתי: "אל תסתום את אוזניך לזעקתי להקלה". התקרבת כשקראתי לך ואמרת אל תפחד. אתה, אדוני, נטלת על דעתי; גאלת את חיי. אדוני, ראית את העוול שנעשה לי. תשמור על המטרה שלי! ראית את עומק נקמתם, כל עלילותיהם עלי. אדוני, אתה שמעת את עלבונותיהם, כל עלילותיהם נגדי - מה שאויבי לוחשים וממלמלים עלי כל היום. הסתכל עליהם! בישיבה או בעמידה, הם לועגים לי בשירים שלהם. החזר להם מה שמגיע להם, אדוני, על מה שעשו ידיהם. שימו צעיף על לבם, ותהא קללתכם עליהם! רדפו אותם בכעס והשמידו מתחת שמי ה'. איכה 3

כששמעתי את הדברים האלה, ישבתי ובכיתי. ימים אחדים התאבלתי וצמתי והתפללתי לפני אלוהי השמים. נחמיה א' ד'

אף אחד לא יוכל לעמוד נגדך כל ימי חייך. כשם שהייתי עם משה, כך אהיה עמכם; לעולם לא אעזוב אותך ולא אעזוב אותך. היה חזק ואמץ, כי אתה תוביל את האנשים האלה לרשת את הארץ שנשבעתי לאבותיהם לתת להם. "תהיה חזק ואמיץ מאוד. היזהר לציית לכל התורה שנתן לך עבדי משה; אל תפנה ממנו ימינה או שמאלה, כדי שתצליח בכל אשר תלך. שמור את ספר התורה הזה תמיד על שפתיך; הרהר בו יומם ולילה, כדי שתזהר לעשות כל מה שכתוב בו. אז אתה תהיה משגשג ומצליח. האם לא ציוויתי אותך? להיות חזק ואמיץ. אל תפחד; אל תתייאש כי ה' אלוהיך יהיה איתך בכל אשר תלכי". יהושע א 5-9

חנה התפללה בליבה, ושפתיה נעו אך קולה לא נשמע. אלי חשב שהיא שיכורה ואמר לה: "כמה זמן את מתכוונת להישאר שיכורה? שים את היין שלך." "לא כך, אדוני," השיבה חנה, "אני אישה מוטרדת מאוד. לא שתיתי יין או בירה; שפכתי את נפשי לה'. אל תקח את עבדך לאישה רעה; התפללתי כאן מתוך הייסורים והיגון הגדול שלי". ענה אלי: "לך לשלום ויתן לך אלוהי ישראל את אשר ביקשת ממנו". אמרה: ימצא עבדך חן בעיניך. אחר כך הלכה לדרכה ואכלה משהו, ופניה כבר לא היו מושפלות. השכם בבוקר למחרת קמו ועבדו לפני יהוה ואחר כך חזרו לביתם ברמה. אלקנה התאהב עם חנה אשתו וזכרה ה'. אז במרוצת הזמן חנה הרתה וילדה בן. היא קראה לו שמואל לאמר כי שאלתי את ה' עליו.

שמואל א' א' 13-20

אז התפללה חנה ואמרה: "לבי שמח בה'; ב-יהוה קרני מרומה. פי מתגאה על אויבי, כי אני מתענג על ישועתך. "אין קדוש כמו ה'; אין איש מלבדך; אין סלע כמו אלוהינו. "אל תמשיך לדבר בגאווה ואל תיתן פיך לדבר יהירות כזו, כי ה' הוא אלוהים יודע, ועל ידו נשקלים המעשים. "קשתות הלוחמים נשברות, אבל אלה שמעדים חמושים בכוח. אלה שהיו מלאים שוכרים את עצמם לאוכל, אבל אלה שהיו רעבים אינם רעבים יותר. היא שהיתה עקרה ילדה שבעה ילדים, אבל היא שיש לה הרבה בנים אורן משם. "ה' מביא את המוות ומחיה; הוא מוריד אל הקבר ומתרומם. יהוה שולח עוני ועושר; הוא משפיל והוא מתנשא. הוא מעלה את העני מן העפר ומעלה את הנזקקים מערימת האפר; הוא מושיב אותם עם נסיכים ומאפשר להם לרשת כיסא של כבוד. "כי יסודות הארץ ליהוה; עליהם הוא קבע את העולם. הוא ישמור על רגלי עבדיו הנאמנים, אבל הרשעים ישתקו במקום החושך. "לא בכוח אדם מנצח; ישברו את הנוגדי יהוה. עליון ירעם מן השמים; ישפוט יהוה את קצוות הארץ. "יתן כח למלכו ויעלה את קרן משוחיו". שמואל א' ב' 1-10

נאמר ליואב: "המלך בוכה ומתאבל על אבשלום". ולכל הצבא הפך הנצחון באותו היום לאבל, כי ביום ההוא שמעו הכוחות שנאמר: "המלך מתאבל על בנו". הגברים התגנבו לעיר באותו יום כשגברים מתביישים כשהם בורחים מהקרב. כיסה המלך את פניו וקרא בקול: "בני אבשלום! הו אבשלום בני, בני!" ויכנס יואב אל הבית אל המלך ויאמר: "היום השפלת את כל אנשיך אשר זה עתה הצילו את חייך ואת חיי בניך ובנותיך ואת חיי נשותיך ופילגשייך. אתה אוהב את מי ששונא אותך ושונא את מי שאוהב אותך. הבהרת היום שהמפקדים ואנשיהם לא אומרים לך כלום. אני רואה שהיית מרוצה אם אבשלום היה חי היום וכולנו היינו מתים. עכשיו צא ועודד את הגברים שלך. נשבע ליהוה שאם לא תצא, איש לא יישאר איתך עד רדת הלילה. זה יהיה לך יותר גרוע מכל האסונות שבאו עליך מנעוריך ועד עכשיו." אז קם המלך והתיישב בשער. כאשר אמרו לאנשים: "המלך יושב בשער", ניגשו כולם לפניו. בינתיים, בני ישראל נמלטו לבתיהם. בכל שבטי ישראל התווכחו כל העם ביניהם לאמר: "המלך הציל אותנו מיד אויבינו; הוא זה שהציל אותנו מיד פלשתים. אבל עכשיו הוא ברח מהארץ כדי להימלט מאבשלום; ואבשלום אשר משחנו למשול עלינו, מת במלחמה. אז למה אתה לא אומר כלום על החזרת המלך?" דוד המלך שלח הודעה זו אל צדוק ואביתר הכוהנים: "שאלו את זקני יהודה למה אתם האחרונים להחזיר את המלך אל ארמונו, כי מה שנאמר בכל ישראל הגיע אל המלך במחוזותיו. ? אתם קרובי משפחה שלי, בשרי ודמי. אז למה אתה צריך להיות האחרון להחזיר את המלך?' ותאמר לעמאשא: 'האם אתה לא בשרי ודמי? יהי רצון שאלוהים יעשה איתי בחומרה, אם לא אתה מפקד צבאי לכל החיים במקום יואב.'" הוא כבש את לבם של אנשי יהודה כך שכולם היו בעלי דעה אחת. הם שלחו הודעה למלך: "שובו אתה וכל אנשיך". שמואל ב' יט 1-14

מה גורם למריבות ומריבות ביניכם? האם הם לא באים מהרצונות שלך שנלחמים בתוכך? אתה רוצה אבל אין לך, אז אתה הורג. אתה חומד אבל אתה לא יכול להשיג את מה שאתה רוצה, אז אתה רב ונלחם. אין לך כי אתה לא שואל את אלוהים. כשאתה מבקש, אתה לא מקבל, כי אתה מבקש ממניעים לא נכונים, כדי שתוציא את מה שאתה מקבל על הנאותיך. אתם אנשים נואפים, האם אתם לא יודעים שחברות עם העולם פירושה איבה נגד אלוהים? לכן, כל מי שבוחר להיות ידיד העולם הופך לאויב אלוהים. או שמא אתה חושב שהכתוב אומר בלי סיבה שהוא משתוקק בקנאות לרוח שהוא גרם לשכון בנו? אבל הוא נותן לנו יותר חסד. לכן הכתוב אומר: "אלוהים מתנגד לגאים אך נותן חסד לעניו". הכנעו את עצמכם, אם כן, לאלוהים. תתנגד לשטן, והוא יברח ממך. התקרב אל ה' והוא יתקרב אליך. רחצו ידיכם, חוטאים, וטיהרו את לבכם, דו-הדעת. מתאבלים, מתאבלים ויבכים. שנה את הצחוק שלך לאבל ואת השמחה שלך לקדרות. השפלו עצמכם לפני ה', והוא ירים אתכם. 

אחים ואחיות, אל תשמיצו זה את זה. כל המדבר נגד אח או אחות או שופט אותם מדבר נגד החוק ושופט אותו. כשאתה שופט את החוק, אתה לא מקיים אותו, אלא יושב עליו לשפוט. 

יש רק מחוקק ושופט אחד, זה שמסוגל להציל ולהרוס. אבל אתה - מי אתה שתשפוט את רעך? יעקב ד':1-12

עכשיו תקשיבו, אנשים עשירים, בכו ותבכו על האומללות שבאה עליכם. עושרך נרקב, ועשים אכלו את בגדיך. הזהב והכסף שלך מושחתים. קורוזיה שלהם תעיד עליך ותאכל את בשרך כמו אש. אגרת עושר בימים האחרונים.  תראה! השכר שלא הצלחת לשלם לעובדים שכיסחו את שדותיך זועקים נגדך. זעקות הקוצרים הגיעו לאוזני ה' אלקיך. חיית עלי אדמות בפאר ובפינוק עצמי. פיטמתם ביום השחיטה. גינית ורצחת את החף מפשע, שלא התנגד לך. היו סבלניים, אם כן, אחים ואחיות, עד לבוא ה'. ראו כיצד החקלאי מחכה שהאדמה תניב את היבול היקר שלה, ממתין בסבלנות לגשמי הסתיו והאביב. גם אתם, היו סבלניים ועמדו איתנים, כי קרובה ביאת ה'. אל תקטנו זה על זה, אחים ואחיות, אחרת תישפטו. השופט עומד בדלת! אחים ואחיות, כדוגמה לסבלנות מול הסבל, קחו את הנביאים שדיברו בשם ה'. כידוע, אנו סופרים כמבורכים את אלה שהתמידו. שמעתם על התמדה של איוב וראיתם מה הביא לבסוף ה'. ה' מלא חמלה ורחמים. מעל הכל, אחיי ואחיותיי, אל תישבעו - לא בשמים ולא באדמה ולא בשום דבר אחר. כל מה שאתה צריך לומר הוא פשוט "כן" או "לא". אחרת יגונו אותך. מישהו מכם בבעיה? תן להם להתפלל. מישהו שמח? תנו להם לשיר שירי הלל. מישהו מכם חולה? שיקראו לזקני הכנסייה להתפלל עליהם ולמשוח אותם בשמן בשם האדון. ותפילת האמונה תבריא את החולה; יהוה יקמה אותם. אם הם חטאו, יסלח להם. לכן התוודו על חטאיכם זה לזה והתפללו זה על זה כדי שתרפאו. תפילתו של צדיק היא עוצמתית ויעילה. אליהו היה בן אדם, כמונו. הוא התפלל ברצינות שלא ירד גשם, ושלוש שנים וחצי לא ירד גשם על הארץ. שוב התפלל, והשמים נתנו גשם, והארץ ייצרה את יבולה. אחיי ואחיותיי, אם אחד מכם נודד מן האמת ומישהו יחזיר את האדם הזה, זכרו זאת: מי שיפנה חוטא משגיאת דרכו, יציל אותו ממוות ויכסה על הרבה חטאים. יעקב ה':1-20

בגלל זה אבכה ואבכה; אני אלך יחף ועירום. אני יאלל כמו תן ואאנק כמו ינשוף. מיכה א' 8

נבואה: דבר ה' על ישראל. ה', הפורש את השמים, המכין את היסוד של הארץ, ויוצר את רוח האדם בתוך האדם, מכריז: "אני הולך לעשות את ירושלים כוס המרעידה את כל העמים הסובבים. יהודה יהיה מצור וגם ירושלים. ביום ההוא, אשר יאספו עליה כל אומות הארץ, אעשה את ירושלים לסלע צמיג לכל העמים. כל מי שמנסה להזיז אותו יפצע את עצמו. ביום ההוא אכה כל סוס בבהלה ואת רוכבו בשיגעון, נאמר ה'. "אני אשים עין על יהודה, אבל אעוור את כל סוסי העמים. ויאמרו בלבם שבטות יהודה: 'חזקים עם ירושלים כי ה' אלהיהם'. "ביום ההוא אעשה את שבטות יהודה כמו כד בערימת עצים, כמו לפיד בוער בין אלומות. הם יאכלו את כל עמי הסביבה ימינה ושמאלה, אבל ירושלים תישאר שלמה במקומה. "תחילה יציל ה' את משכני יהודה, למען לא יהיה כבוד בית דוד ויושבי ירושלים גדול מכבוד יהודה. ביום ההוא יגן יהוה על יושבי ירושלים, ויהיו החלשים שבהם כדוד, ובית דוד כאלוהים, כמלאך ה' ההולך לפניהם. ביום ההוא אצא להשמיד את כל העמים התוקפים את ירושלים. זכריה יב 1-9

"ושפך על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח של חסד ותחינה. יביטו בי, זה שדקרו, ויתאבל עליו כמתאבל על בן יחיד, וממרר עליו כמתאבל על בן בכור. ביום ההוא יהיה הבכי בירושלים גדול כמו בכי חדד רימון בשפלת מגידו. הארץ תאבל, כל שבט בפני עצמו, ונשותיהם בפני עצמם: שבט בית דוד ונשותיהם, שבט בית נתן ונשותיהם, שבט בית לוי ונשותיהם. שבט שמעי ונשותיהם וכל שאר השבטים ונשותיהם "ביום ההוא תיפתח מעיין לבית דוד וליושבי ירושלים לטהר אותם מחטא ומטומאה... זכריה יב 10-13:1

כי עם הרבה חכמה בא הרבה צער; ככל שיותר ידע, יותר צער. קהלת א יח

אמרתי לעצמי, "בוא עכשיו, אני אבחן אותך בהנאה כדי לגלות מה טוב." אבל זה גם התברר כחסר משמעות. "צחוק," אמרתי, "זה טירוף. ומה משיגה הנאה?" ניסיתי לעודד את עצמי ביין, ולחבק את האיוולת - מוחי עדיין מנחה אותי בחוכמה. רציתי לראות מה טוב לאנשים לעשות מתחת לשמים במהלך הימים המעטים של חייהם. עשיתי פרויקטים גדולים: בניתי לעצמי בתים ושתלתי כרמים. עשיתי גנים ופארקים ושתלתי בהם כל מיני עצי פרי. הכנתי מאגרי מים לחורשות מים של עצים פורחים. קניתי עבדים ועבדים והיו לי עוד עבדים שנולדו בביתי. גם היו לי עדרים וצאן יותר מכל אחד בירושלים לפניי. צברתי לעצמי כסף וזהב, ואוצר מלכים ומחוזות. רכשתי זמרים וזמרים, וגם הרמון - תענוגות לבו של גבר. הפכתי לגדול בהרבה מכל אחד בירושלים לפניי. בכל זה חכמתי נשארה איתי. לא מנעתי מעצמי שום דבר שעיניי רצו; סירבתי לליבי שום הנאה. לבי התענג על כל עמלי, וזה היה השכר על כל עמלי. אבל כשסקרתי את כל מה שעשו ידיי ומה שעמלתי להשיג, הכל היה חסר משמעות, מרדף אחרי הרוח; שום דבר לא הושג תחת השמש. ואז הפכתי את מחשבותי להתחשב בחוכמה, וגם בשיגעון ובאיוולת. מה עוד יכול יורשו של המלך לעשות ממה שכבר נעשה? ראיתי שחכמה עדיפה מאיוולת, כשם שעדיף האור מהחושך. לחכמים יש עיניים בראשם, ואילו השוטה הולך בחושך; אבל הבנתי שאותו גורל משתלט על שניהם. ואז אמרתי לעצמי, "גורל השוטה יעקוף גם אותי. אז מה אני מרוויח מלהיות חכם?" אמרתי לעצמי, "גם זה חסר משמעות." כי החכם, כמו השוטה, לא ייזכר זמן רב; הימים כבר הגיעו ששניהם נשכחו. כמו השוטה, גם החכם חייב למות! אז שנאתי את החיים, כי העבודה הנעשית תחת השמש הייתה קשה לי. כל זה חסר משמעות, מרדף אחרי הרוח. שנאתי את כל הדברים שעמלתי עליהם תחת השמש, כי אני חייב להשאיר אותם למי שבא אחרי. ומי יודע אם אותו אדם יהיה חכם או שוטה? ובכל זאת תהיה להם שליטה על כל פרי עמלי שאליהם השקעתי את המאמץ והכישור שלי תחת השמש. גם זה חסר משמעות. אז הלב שלי התחיל להתייאש מכל עמלי העמל תחת השמש. 

כי אדם יכול לעמול בחוכמה, בידע ובמיומנות, ואז עליו להשאיר את כל שבבעלותו לאחר שלא עמל על כך. גם זה חסר משמעות ואומלל גדול. מה מקבלים אנשים על כל העמל וההשתדלות שהם עמלים תחת השמש? כל ימיהם עבודתם יגון וכאב; גם בלילה אין דעתם נחה. גם זה חסר משמעות. אדם לא יכול לעשות דבר טוב יותר מאשר לאכול ולשתות ולמצוא סיפוק בעמל שלו. גם זה, אני רואה, הוא מיד ה', כי בלעדיו, מי יכול לאכול או למצוא הנאה?  לאדם שמוצא חן בעיניו, אלוהים נותן חכמה, ידע ואושר, אבל לחוטא הוא נותן את המשימה לאסוף ולאגור עושר כדי למסור אותו למי שמוצא חן בעיני ה'. גם זה חסר משמעות, מרדף אחרי הרוח. קהלת ב 1-26

   יש זמן קבוע לכל דבר. ויש עת לכל מאורע מתחת לשמים- עת ללדת ועת למות; עת לשתול ועת לעקור את הנטוע. עת להרוג ועת לרפא; זמן להרוס ועת לבנות. עת לבכות ועת לצחוק; עת להתאבל ועת לרקוד. עת לזרוק אבנים ועת לאסוף אבנים; זמן לחבק ועת להתרחק מהחיבוק. זמן לחפש ועת לוותר כאבוד; זמן לשמור ועת לזרוק. עת לקרוע ועת לתפור יחד; זמן לשתוק ועת לדבר. עת לאהוב ועת לשנוא; זמן למלחמה ועת לשלום. איזה רווח יש לעובד ממה שהוא עמל בו? ראיתי את המשימה שאלוהים נתן לבני האדם להתעסק בה. קהלת ג 1-10

הוא עשה הכל יפה בזמנו. הוא גם קבע את הנצח בלב האדם; אבל אף אחד לא יכול להבין מה עשה אלוהים מתחילתו ועד סופו. אני יודע שאין דבר טוב יותר לאנשים מאשר להיות מאושרים ולעשות טוב כל עוד הם חיים. שכל אחד מהם יאכל וישתה, וימצא סיפוק בכל עמלו - זו מתנת ה'. קהלת ג 11-13

  אז נסוג עזרא מלפני בית ה' והלך אל חדרו של יוחנן בן אליעשיב. בהיותו שם, לא אכל אוכל ולא שתה מים, כי המשיך להתאבל על בוגדנות הגולים. עזרא י,ו

  ״הוא ימחה כל דמעה מעיניהם. לא יהיה עוד מוות, אבל או בכי או כאב, כי הסדר הישן של הדברים חלף". התגלות 21:4

אדרבא, אתה מתמלא בצער בגלל שאמרתי את הדברים האלה. אבל באמת ובתמים אני אומר לך, זה לטובתך שאני הולך. אלא אם כן אסתלק, לא יבוא הפרקליט אליך; אבל אם אלך, אשלח אותו אליך. כשהוא יבוא, הוא יוכיח שהעולם טועה לגבי חטא וצדקה ומשפט: לגבי החטא, כי אנשים לא מאמינים בי; על צדקה, כי אני הולך אל האב, שם אינך יכול לראות אותי עוד; ולגבי הדין, כי נסיך העולם הזה עומד עתה נידון. "יש לי הרבה יותר להגיד לך, יותר ממה שאתה יכול לשאת עכשיו. אבל כשהוא, רוח האמת, יגיע, הוא ידריך אותך אל כל האמת. הוא לא ידבר בעצמו; הוא ידבר רק מה שהוא שומע, והוא יגיד לך את מה שעוד לבוא. הוא יפאר אותי כי ממני יקבל את אשר יודיע לך. כל מה ששייך לאבא הוא שלי. לכן אמרתי הרוח תקבל ממני את אשר יודיע לכם". יוחנן טז:6-15

שלום אני משאיר איתך; שלום שלי אני נותן לך. אני לא נותן לך כמו שהעולם נותן. אל תתנו לליבכם להטריד ואל תפחדו. שמעת אותי אומר, 'אני הולך ואני חוזר אליך'. אם אהבת אותי, היית שמח שאני הולך אל האב, כי האב גדול ממני.  אמרתי לך עכשיו לפני שזה יקרה, כדי שכשזה יקרה אתה תאמין.

אני לא אגיד לך הרבה יותר, כי נסיך העולם הזה בא. אין לו אחיזה בי, אבל הוא בא כדי שהעולם ילמד שאני אוהב את האב ועושה בדיוק מה שאבי ציווה עלי. "לבוא עכשיו; תן לנו לעזוב. יוחנן י"ד:27-31

"אני הגפן האמיתי, ואבי הוא שומר הכרם. הוא כורת בי כל ענף שאינו נותן פרי, וכל ענף שנושא פרי, הוא גזם כדי להפוך אותו לפורה עוד יותר. אתה כבר נקי בגלל המילה שדיברתי אליך. הישאר בי, ואני אשאר בך. כשם ששום ענף אינו יכול לשאת פרי בעצמו אלא אם כן הוא נשאר בגפן, כך גם אתה לא יכול לשאת פרי אלא אם תישאר בי. אני הגפן ואתם הענפים. הנשאר בי, ואני בו, ישא פירות רבים. כי חוץ ממני אינך יכול לעשות דבר. אם מישהו לא נשאר בי, הוא כמו ענף שנזרק וקמל. ענפים כאלה נאספים, זורקים לאש ושורפים. אם אתה נשאר בי ודברי נשארים בך, בקש מה שתרצה, וזה ייעשה עבורך. זה לתפארת אבי, שאתם נושאים פירות רבים, ומוכיחים את עצמכם כתלמידי. יוחנן ט"ו:1-8

בהיותם מודעים לכך שהם רצו לחקור אותו, אמר להם ישוע, "האם אתם שואלים זה את זה למה אמרתי, 'עוד מעט לא תראו אותי, ואחרי כמה זמן תראו אותי'? באמת, באמת, אני אומר לך, אתה תבכה ותבכה בזמן שהעולם ישמח. אתה תתאבל, אבל האבל שלך יהפוך לשמחה. לאישה יש כאב בלידה כי הגיע זמנה; אבל כשהיא מביאה את ילדה, היא שוכחת את ייסוריה בגלל שמחתה על כך שילד נולד לעולם. כך גם לך יש צער עכשיו, אבל אראה אותך שוב ולבבותיך ישמח, ואיש לא ייקח את שמחתך. יוחנן טז:19-22

כאשר ראה ישוע אותה בוכה, ואת היהודים שבאו איתה בוכים גם הם, הוא התרגש מאוד ברוחו והיה מוטרד. "איפה השכבת אותו?" הוא שאל. "בוא וראה, אדוני," הם השיבו. ישו בכה. יוחנן י"א:33-35

ישוע, שוב התרגש עמוקות, הגיע אל הקבר. זו הייתה מערה עם אבן שהונחה מעבר לכניסה. "קח את האבן," אמר ישוע. "אדוני, עד עכשיו הוא מסריח," אמרה מרתה, אחותו של המת. "כבר עברו ארבעה ימים." ישוע ענה: "האם לא אמרתי לך שאם תאמין, תראה את כבודו של אלוהים?" אז  לקחו את האבן. ואז ישוע הרים את עיניו כלפי מעלה ואמר, "אבא, אני מודה לך ששמעת אותי. ידעתי שאתה תמיד שומע אותי, אבל אני אומר את זה לטובת האנשים שעומדים כאן, כדי שיאמינו ששלחת אותי". לאחר  ישוע אמר זאת, הוא קרא בקול גדול, "אלעזר, צא!" האיש שהיה מת יצא כשידיו ורגליו קשורות ברצועות פשתן ופניו עטופים בבד. "פתחו אותו ושחררו אותו", אמר להם ישוע. יוחנן י"א:38-44

"אשרי עניים ברוח, כי להם מלכות שמים. אשרי המתאבלים כי ינחמו. אשרי הענוים כי ירשו את הארץ. אשרי הרעבים והצמאים לצדקה, כי יתמלאו. אשרי הרחמנים, כי ירחמו. אשרי טהורי הלב, כי יראו את ה'. אשרי עושי השלום, כי יקראו להם בני אלוהים. אשרי הנרדפים בגלל צדקה, כי להם מלכות שמים. "אשרי אתה כשאנשים מעליבים אותך, רודפים אותך ואומרים עלייך כל מיני רעים בכזב. שמחו ושמחו כי גדול שכרו בשמים, כי כך רדפו את הנביאים אשר לפניכם. "אתה מלח הארץ. אבל אם המלח מאבד ממליחותו, איך אפשר להחזיר אותו למלוח? זה כבר לא טוב לכלום, חוץ לזרוק אותו ולרמוס אותו. "אתה האור של העולם. עיירה הבנויה על גבעה אי אפשר להסתיר. גם אנשים לא מדליקים מנורה ושמים אותה מתחת לקערה. במקום זה שמים אותו על המעמד שלו, והוא מאיר את כל האנשים בבית. באותו אופן, תן לאורך להאיר לפני אחרים, כדי שיראו את מעשיך הטובים ויפארו את אביך שבשמים. "אל תחשוב כי באתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטלם אלא להגשים אותם. כי באמת אני אומר לכם, עד שהשמים והארץ ייעלמו, לא האות הקטנה ביותר, לא הקטנה של העט, בשום פנים ואופן תיעלם מהחוק עד שהכל יושלם. לפיכך כל המפריש את אחת הקטנות שבמצוות אלו ומלמד אחרים בהתאם, ייקרא פחות במלכות שמים, אבל מי שעוסק ומלמד מצוות אלו ייקרא גדול במלכות שמים. כי אני אומר לכם כי אם לא תעלה צדקתכם על זו של הפרושים ומורי התורה, ודאי לא תיכנסו למלכות השמים". מתי ה' 3-20

אבל נתיני המלכות יושלכו החוצה, אל החושך, שם יהיו בכי וחריקת שיניים". מתי 8:12

ואז נזכר פטרוס במילה שישוע דיבר: "לפני שיקרא התרנגול, תכחיש אותי שלוש פעמים." ויצא החוצה ובכה מר. מתיו 26:75

אז יופיע אות בן האדם בשמים. ואז כל עמי הארץ יבכו בראותם את בן האדם בא על ענני השמים בעוצמה ובתהילה גדולה. מתיו 24:30

אז הלך ישוע עם תלמידיו למקום שנקרא גת שמנים, ואמר להם: "שב כאן בזמן שאני הולך לשם ומתפלל." הוא לקח אתו את פטרוס ואת שני בני זבדי, והוא התחיל להיות עצוב ומוטרד. אמר להם: "נפשי מעמה בעגבה עד מות. הישארו כאן ותשמרו איתי." כשהרחיק מעט, נפל עם פניו ארצה והתפלל: "אבי, אם אפשר, ייקח ממני את הכוס הזאת. אבל לא כמו שאני רוצה, אלא כמו שאתה רוצה." מתי 26:36-39

"בואו אלי כל העייפים והעמוסים ונתתי לכם מנוח. קחו עליכם את העול שלי ולמדו ממני, כי עדין וענו בלב, ותמצאו מנוח לנפשותיכם. למען שלי. העול קל והמשא שלי קל". מתי 11:28-30

כשקם מהתפילה וחזר אל התלמידים, מצא אותם ישנים, מותשים מצער. לוקס 22:45

אשריכם הרעבים עתה, כי תשבעו. ברוך אתה בוכה עכשיו, כי תצחק. לוקס ו':21

בינתיים, כל האנשים בכו והתאבלו עליה. "תפסיק לבכות," אמר ישוע. "היא לא מתה אלא ישנה." לוקס 8:52

כאשר ניגש לירושלים, ראה את העיר ובכה עליה לאמר: "לו ידעת ביום הזה גם אתה את העושים לשלום! אבל עכשיו הם הוסתרו מעיניך. "כי יבואו עליך ימים אשר אויביך ירימו מחסום עליך ויקפו אותך וישטפו אותך מכל עבר, ויפלסו אותך לארץ ואת בניך בתוכך, ולא יעזבו בפנים. אתה אבן על אבן, כי לא הכרת את זמן ביקורך." לוקס 19:41-45

על כל זה אתה שמח מאוד, אם כי כעת לזמן קצר אולי נאלצת לסבול צער בכל מיני ניסיונות. פטרוס הראשון א':6

ויאמר יהוה אל השטן: "השבעת את עבדי את איוב? אין כמוהו עלי אדמות; הוא תמים וישר, איש ירא אלוהים ומתנער מרע". "האם איוב ירא את אלוהים לחינם?" השטן ענה. "האם לא שמתם גדר חיה סביבו ובני ביתו וכל מה שיש לו? ברכתם את מעשה ידיו, עד שפרשו צאנו ובקריו בכל הארץ. אבל עתה הושט ידך והכות בכל אשר לו ויקלל אותך לפניך." ה' אמר לשטן, "טוב מאוד, אם כן, כל מה שיש לו נמצא בכוחך, אבל על האדם עצמו אל תניח אצבע." איוב א 8-12

עיני התעמעמו מרוב יגון; כל הפריים שלי הוא רק צל. הישירים נחרדים מזה; התמימים מתעוררים נגד רשעים. אף על פי כן, צדיקים יחזיקו בדרכיהם, ובעלי ידיים נקיות יתחזקו. "אבל קדימה, כולכם, נסו שוב! איש חכם לא אמצא בקרבכם. הימים שלי חלפו, התוכניות שלי התנפצו. ואולם תאוות לבי הופכות לילה ליום; מול החושך קרוב האור. איוב יז:7-12

אבל הסובלים הוא מציל בסבלם; הוא מדבר אליהם בצרתם. "הוא מחזר אחריך ממלתעות המצוקה למקום רחב ידיים ללא הגבלה, לנוחות שולחנך העמוס באוכל מובחר. אבל עתה אתה עמוס במשפט המגיע לרשעים; משפט וצדק תפסו אותך. היזהר שאף אחד לא יפתה אותך בעושר; אל תיתן לשוחד גדול להדוף אותך. האם העושר שלך או אפילו כל המאמצים האדירים שלך יחזיקו אותך כדי שלא תהיה במצוקה? אל תשאף ללילה, כדי לגרור אנשים מבתיהם. היזהר מלפנות אל הרע, שנראה שאתה מעדיף על פני ייסורים". אלוהים מרומם בכוחו. מיהו מורה כמוהו? מי קבע לו את דרכיו, או אמר לו 'עשית רע'? איוב 36:15-23

לאוצרות שהושגו בעוולה אין ערך בר קיימא, אבל צדקה מציל ממוות. משלי י':ב'

ה' לא נותן לצדיקים לרעב, אלא הוא מסכל את תשוקת הרשעים. משלי י':3

מי שקורץ בזדון גורם צער, וטיפש פטפטן בא להרוס. משלי י':10

שנאה מעוררת סכסוך, אבל האהבה מכסה על כל העוולות. משלי י':12

שכרם של הצדיק הוא חיים, אבל הרווחים של הרשעים הם חטא ומוות. משלי י':16

לשון צדיקים כסף מובחר, אבל לבו של רשעים אין ערך. משלי י':20

ברכת ה' מביאה עושר, ללא עמל כואב עבורו. משלי י':22

שוטה מוצא עונג במזימות רשעות, אבל אדם בעל תבונה מתענג בחכמה. משלי י':23

יראת ה' מוסיפה אורך חיים, אבל שנות הרשעים מתקצרות. משלי י':27

סיכוים של צדיקים הוא שמחה, אבל תקוות הרשעים באות לשווא. משלי י':28

דרך יהוה מסט לתמים, אבל הוא אחד לעשי הרע. משלי י':29

יהוה מתעב מאזניים לא ישרים, אבל משקלים מדויקים מוצאים חן בעיניו. משלי יא:1

היושרה של הישרים מנחה אותם, אבל הבוגדים נהרסים בגלל כפילותם. משלי יא:3

העושר חסר ערך ביום הכעס, אבל הצדק מציל ממוות. משלי יא:4

צדקת תמים מיישרת את נתיביהם, אך רשעים מופלים על ידי רשעתם. משלי יא:5

צדקת הישרים מצילה אותם, אבל הבוגדנים לכודים ברצונות רעים. משלי יא:6

תקוות המונחות בבני תמותה מתות איתם; כל ההבטחה לכוחם יוצאת לפועל. משלי יא:7

הצדיק נחלץ מצרה, והיא נופלת במקום על הרשע. משלי יא:8

עם פיהם חסרי אלוהים משמידים את שכניהם, אך באמצעות הדעת בורחים הצדיקים. משלי יא:9

כאשר הצדיקים משגשגים, העיר שמחה; כאשר רשעים מתים, נשמעות קריאות שמחה. משלי יא:10

בברכת הישרים מתנשאת עיר, אך בפי רשעים נחרבת. משלי יא:11

כל המלעג לרשו אין לו שכל, אבל בעל הבינה אוחז בלשונו. משלי יא:12

החביבים מרוויחים את עצמם, אבל האכזריים מביאים חורבן על עצמם. משלי יא:17

יהוה מתעב את אלה שכל לבם מעוות, אבל הוא מתענג על אלה אשר דרכיהם תמים. משלי יא:20

ודא בזה: הרשעים לא יישארו ללא עונש, אבל הצדיקים יצאו לחופשי. משלי יא:21

בשם אלוהים, החסד, הרחמן. 

השבח לאל ריבונו של עולם.

הרחמן ביותר, הרחמן ביותר. אמן יום הדין. את זה אנחנו סוגדים, ואליך אנחנו קוראים לעזרה. הנח אותנו לדרך הישר. דרכם של אלה שברכתם, לא של אלה שיש עליהם כעס, וגם לא של המוטעים. הקוראן פרק 1

כאשר אמר לו אדוניו: "תכנע!" הוא אמר: "נכנעתי לריבונו של עולם". ויהי אברהם את בבניו ואת יעקב: "בני בני, האלהים בחר בדת זאת לכם, ואל תמות אלא אם נכנת." או הייתם עדים כאשר קרב המוות ליעקב, ויאמר לבניו: למה תעבדו אחרי? אמרו: נעבוד את אלוהיך ואל אלוהי אבותיך אברהם וישמעאל ויצחק; אלוהים אחד; ואליו נכנעים". הקוראן 2:131-133

אז זכור אותי, ואני אזכור אותך. ותודה לי, ואל תהיה כפוי טובה. הו אתם המאמינים! בקש עזרה באמצעות סבלנות ותפילות. אלוהים עם האיתנים. ואל תגידו על אלו שנהרגים למען אלוהים "מתים". במקום זאת, הם חיים, אבל אתה לא קולט. אנחנו בהחלט נבחן אותך עם קצת פחד ורעב, וקצת אובדן של רכוש, חיים ויבולים. אבל תן בשורות טובות לאיתנים. אלה שכאשר פוקדת אותם אסון, אומרים: "אל ה' שייכים ואליו נשוב". על אלו ברכות ורחמים מאדונם. אלו הם המודרכים. הקוראן 2:152-157

הו אתם המאמינים! צום נקבע לך, כפי שנקבע לאלו שלפניך, כדי שתהיה צדיק. הקוראן 2:183

או שאתה מצפה להיכנס לגן העדן לפני שהדוגמה של אלה שבאו לפניך הגיעו אליך? מצוקה וקושי פקדו אותם, והם נרעשו עד כדי כך שהשליח והאמינים עמו אמרו: "מתי נצחונו של אלוהים?" אכן, ניצחונו של אלוהים קרוב. הקוראן 2:214

וכאשר אברהם אמר: "אדוני, הראה לי איך אתה נותן חיים למתים". הוא אמר: "לא האמנת?" הוא אמר, "כן, אבל כדי להרגיע את ליבי." הוא אמר: "קח ארבע ציפורים, והטה אותן אליך, ואז הניח חלק על כל גבעה, ואז קרא אליהן; והם יבואו ממהרים אליך. ודע כי אלוהים חזק וחכם." משל המוציאים את הונם בדרכו של אלוהים הוא של דגן המייצר שבעה דוקרנים; בכל שפיץ מאה גרגירים. אלוהים מתרבה עבור מי שהוא רוצה. אלוהים הוא נדיב ויודע. אלה המוציאים את עושרם בדרכו של אלוהים, ולאחר מכן לא עוקבים אחר מה שהם הוציאו בתזכורות על נדיבותם או עלבונות, יקבלו את גמולם אצל אדונם - אין להם ממה לפחד, והם גם לא יצערו. מילים טובות וסליחה עדיפים על צדקה ואחריה עלבונות. אלוהים הוא עשיר וקלמנט. הו אתם המאמינים! אל תבטל את מעשי הצדקה שלך בתזכורות ובמילים פוגעות, כמו מי שמוציא את הונו כדי להיראות לעם, ואינו מאמין באלוהים וביום האחרון. דמותו היא של סלע חלק מכוסה באדמה: גשם שוטף פוגע בו, ומשאיר אותו חשוף - הם לא מרוויחים דבר ממאמציהם. אלוהים אינו מנחה את האנשים הכופרים. והמשל על המוציאים את הונם בחיפוש אחר אישור ה', ולחזק את נפשם, הוא של גן על צלע גבעה. אם יורד עליו גשם כבד, תוצרתו מוכפלת; ואם לא יורד גשם חזק, אז די בטל. אלוהים רואה את כל מה שאתה עושה. האם מישהו מכם היה רוצה שיהיה לו גן של דקלים וגפנים, שתחתיו זורמים נהרות - ובתוכו כל מיני פירות, והזקנה פגעה בו, ויש לו ילדים חלשים - אז טורנדו עם אש מכה בו, וזה נשרף? כך אלוהים מבהיר לך את הסימנים, כדי שתוכל להרהר. הו אתם המאמינים! תן מהדברים הטובים שהרווחת, וממה שהפקנו עבורך מהאדמה. ואל תבחרו בדברים הנחותים למסור, כאשר אתם בעצמכם לא הייתם מקבלים זאת אלא בעיניים עצומות. ודע כי ה' מספיק וראוי לשבח. השטן מבטיח לך עוני, ומאיץ בך לחוסר מוסריות; אבל אלוהים מבטיח לך סליחה מעצמו, וחסד. אלוהים מחבק ויודע. הוא נותן חכמה למי שירצה. מי שניתנה לו חכמה זכה להרבה טוב. אבל אף אחד לא שם לב למעט בעלי התובנה. כל צדקה שאתה נותן, או התחייבות שאתה מקיים, אלוהים יודע זאת. למעוולים אין עוזרים. אם אתה נותן צדקה בגלוי, זה טוב. אבל אם תשמור את זה בסוד, ונתן אותו לנזקקים ביחידות, זה עדיף לך. זה יכפר על כמה מהעוולות שלך. אלוהים מודע למה שאתה עושה. ההדרכה שלהם אינה באחריותך, אלא אלוהים מדריך את מי שהוא רוצה. כל צדקה שאתה נותן היא לטובתך. כל צדקה שתיתן תהיה למען אלוהים. כל צדקה שתיתן תוחזר לך במלואה, ולא יעשה לך עוול. זה לעניים; אלה המאופקים בדרך ה', ואינם יכולים לנסוע בארץ. הלא מודעים יחשבו שהם עשירים, בשל כבודם. אתה תזהה אותם לפי התכונות שלהם. הם לא שואלים מאנשים בעקשנות. כל צדקה שאתה נותן, אלוהים מודע לכך. אלה המוציאים את הונם בלילה וביום, באופן פרטי וציבורי, יקבלו את שכרו מאדונם. אין להם ממה לפחד, והם גם לא יתאבלו. הקוראן 2:260-274

אלה המאמינים, ועושים מעשים טובים, ומתפללים בקביעות, ונותנים צדקה - הם יקבלו שכרו עם אדונם; לא יפחדו ולא יצערו. הקוראן 2:277

אלוהים אינו מכביד על אף נשמה מעבר ליכולתה. לזכותה עומד מה שהיא מרוויחה, וכנגדה מה שהיא מתחייבת. "אדוננו, אל תוקיע אותנו אם נשכח או טועה. אדוננו, אל תכביד עלינו כפי שהעמסת על אלו שלפנינו. אדוננו, אל תעמיס עלינו יותר ממה שיש לנו כוח לשאת; וסלח לנו, וסלח לנו, ורחם עלינו. אתה אדוננו ואדון שלנו, אז עזור לנו נגד האנשים הכופרים." הקוראן 2:286

"אדוננו, אל תגרום ללבנו לאחר שהדרכת אותנו, ותרחם עלינו מפניך; אתה הנותן." הקוראן 3:8

זה; אבל אם תתמיד ותשאר זהיר, והם יתקפו אותך פתאום, אדונך יחזק אותך בחמשת אלפים מלאכים, מאומנים היטב. אלוהים עשה זאת אך ורק מסר של תקווה עבורך, ולהרגיע את לבבך בכך. הניצחון מגיע רק מאלוהים הכול יכול, החכם. הקוראן 3:125-126

לכל נשמה יהיה טעם של מוות, ואתה תקבל את גמולך ביום התקומה. מי שנוטה מהאש, והתקבל לגן העדן, ניצח. חיי העולם הזה הם רק הנאה מהזיה. אתה תיבחן דרך רכושך ואנשיך; ותשמעו מאלו שקיבלו את הכתוב לפניכם ומעובדי האלילים התעללות רבה. אבל אם אתה מתמיד ומנהל חיים צדיקים - זה אכן סימן לנחישות רבה. אלוהים קיבל התחייבות מאלה שקיבלו את הכתוב: "תכריזו אותו לעם ואל תסתירו". אבל הם התעלמו ממנו מאחורי גבם, והחליפו אותו במחיר קטן. איזה חילופי דברים אומללים הם עשו. אל תחשוב שמי ששמח במה שעשה, ואוהב לשבח על מה שלא עשה - לא חושב שהם יכולים להתחמק מהעונש. יהיה להם עונש כואב. לאלוהים שייכת ריבונות השמים והארץ. לאלוהים יש כוח על כל הדברים. בבריאת השמים והארץ, ובחילופי הלילה והיום, הם סימנים לאנשים של בינה. אלה שזוכרים את אלוהים בעמידה, ובישיבה, ובצדדים; והם משקפים את בריאת השמים והארץ: "אדוננו, לא לשווא יצרת את זה, תהילה לך, אז הגן עלינו מעונש האש." "אדוננו, כל מי שתחייב באש. , אתה ביזת. למעוולים לא יהיו עוזרים". "אדוננו, שמענו קורא קורא לאמונה: 'האמין באדונך', והאמנו. אדוננו! סלח לנו על חטאינו, וכפר על מעשינו, ותגרום לנו למות בחברת בעלי סגולה". "אדוננו, ותן לנו מה שהבטחת לנו באמצעות שליחיך, ואל תבייש אותנו ביום התקומה. אין ספק שאתה אף פעם לא מפר הבטחה." וכך ענה להם אדונם: "לא אבזבז את מלאכתו של כל פועל מכם, בין זכר ובין נקבה. אתה אחד מהשני. לאלה שהיגרו, וגורשו מבתיהם, ונרדפו בגללי, ונלחמו ונהרגו - אכפר בעבורם על חטאיהם, ואכניס אותם לגנים שתחתיהם זורמים נהרות - שכר מאלוהים. עם אלוהים הוא הגמול האולטימטיבי". הקוראן 3:185-195

​

​